קיום משא ומתן עם לבנון מהווה הזדמנות מדינית חשובה לחיזוק ביטחונה של ישראל ולעיצוב הסדר אזורי יציב. עם זאת, בחינה מפוכחת של הניסיון ההיסטורי מחייבת נקיטת גישה זהירה, נוכח הפרות חוזרות ונשנות של הסכמים, אשר בחסותן הצליח חיזבאללה להשתקם, להתבסס ולהתעצם מחדש באזורים שטוהרו מפעילות טרור. לפיכך, לצד קידום הערוץ הדיפלומטי, יש לשמר המשכיות של המערכה הצבאית בלבנון, במטרה למנוע התבססות מחודשת של הארגון ולחזק את מנופי ההשפעה והלגיטימציה במסגרת המשא ומתן.

מקרה הבוחן האחרון שניתן ללמוד ממנו על האתגר והמורכבות של משא ומתן בזירה הלבנונית הוא הסכם הפסקת האש שנחתם בנובמבר 2024 עם ממשלת לבנון, שהתחייבה לפעול לפירוק חיזבאללה מנשקו עד סוף 2025. בפועל, התחייבות זו נכשלה במבחן היישום והישגיו הצבאיים של צה"ל קודם להסכם נשחקו במידה מסוימת. בחלוף למעלה משנתיים, הגורם היחיד שפעל באופן עקבי, יזום ואפקטיבי לאכיפת ההסכם, אשר הופר פעם אחר פעם על ידי חיזבאללה, הוא צה"ל. מנגד, לא נצפתה אכיפה ממשית ונחושה מצד ממשלת לבנון או מצד צבא לבנון וזאת חרף סיוע צבאי ומדיני נרחב שקיבלה לבנון מארצות הברית ומישראל -הזדמנות שיכלו לנצל לטובת לבנון. במקביל, הצטברו אינדיקציות מדאיגות לשיתופי פעולה בין גורמים שיעים בצבא לבנון ובפרלמנט לבין חיזבאללה. 

ממצאים אלו מעלים ספק מהותי האם מתקיימים תנאי סף של רצון ויכולת מערכתית לפירוק הארגון בתוך לבנון במבנה הכוחות הנוכחי. גם השינויים הפוליטיים בממשלת לבנון אינם משנים את תמונת המצב בפועל חרף הצגת:

• עליית גורמים המוצגים כפרגמטיים. 

• "צמצום" ייצוג חיזבאללה בממשלה לחמישה תיקים בלבד: אוצר, בריאות, עבודה, פיתוח אדמיניסטרטיבי ואיכות הסביבה.

בפועל, חיזבאללה ממשיך לשמר את כוחו כארגון טרור מושרש בליבת החברה האזרחית ובמערכת הממשלתית במסווה ממוסד. אין מדובר בשאלה כמותית של מספר התיקים שבהם הוא מחזיק אלא באיכותם ובמנגנון הכוח שהם מייצרים לארגון.

שליטה בתיקי ליבה אזרחיים מאפשרת לחיזבאללה לשמר מנגנוני "דעווה" - תלות אזרחית בארגון דרך הטבות לנאמני הארגון: טיפול רפואי מהיר יותר, רופאים טובים, הקצאת משאבים, שליטה במשרות, מינויים וקידום מקורבים. מדובר במערכת גיוס פעילים יעילה ועמוקה שמבוססת על שליטה במשאבי מדינה, כפי שפועלת בקרב קהילות שיעיות בעולם. אזרחים מעוטי יכולת עשויים להצטרף לא מתוך אידאולוגיה, אלא מתוך תועלת ובכך לסייע למנגנון בניית הכוח הצבאי-טרוריסטי כחלק מתשתית מאורגנת הממשיכה לפעול למרות הפגיעה הצבאית בה.

כעת נדרש מבחן כניסה ברור למו״מ החדש: סילוק מלא ומיידי של חיזבאללה מממשלת לבנון. 

עצם החזקת התיקים היא איום אסטרטגי והיא בלתי מתקבלת על הדעת. ממשלה שמאפשרת זאת אינה ניטרלית: היא מאפשרת בפועל את התחזקות הארגון. המשמעות ברורה: אין היגיון בפירוק חיזבאללה מנשקו אם הוא נשאר נטוע בתוך הממשלה. כל הישג צבאי, מרשים ככל שיהיה, יאבד ביום שאחרי, כאשר אותו ארגון ישקם את כוחו מתוך המערכת הממשלתית עצמה.

השאלה הקריטית היא: למי יימסרו המפתחות ביום שאחרי? לא ניתן למסור אותם לממשלה שבתוכה חיזבאללה ממשיך לפעול. 

בתרחיש של קו ישראלי נחוש, חד ובלתי מתפשר, יוגדרו תנאים מקדימים ברורים לפתיחת משא ומתן. תנאים אלה ידרשו מממשלת לבנון לנקוט צעדים מוקדמים ומוחשיים, שישמשו מבחן רצינות לכוונותיה, ובראשם השגת תוצאה חד משמעית של הוצאת חיזבאללה לחלוטין ממסגרות השלטון. עמידה בתנאים אלו תהווה אינדיקציה לדמי הרצינות והמחויבות של לבנון לתהליך אמיתי ומשמעותי.

לסיכום

בכל הנוגע לפירוק חיזבאללה מנשקו על ידי ממשלת לבנון וצבא לבנון, ניתן לקבל את הטענה כי מדובר בצבא חלש בעל יכולות מוגבלות. אולם דווקא בשל כך, ניצבת בפני ממשלת לבנון בחינה מסוג שונה, כזו שאינה תלויה בפערים הצבאיים. זהו מבחן של הנהגה ואומץ פוליטי בתוך המערכת הלבנונית המוערך כבר-השגה.

במבט רחב, בפני ממשלת לבנון ניצב אתגר, הבוחן את יכולתה הפוליטית והתפקודית, בניגוד למבחן הצבאי שאותו צה"ל נאלץ לבצע בפועל ואף נכון שימשיך כך, על מנת להבטיח את פירוקו של חיזבאללה מנשקו והסרת האיום הצבאי-טרוריסטי. במקביל, ממשלת לבנון תצטרך לפרק אותו כגוף פוליטי וכלכלי בתוך לבנון.

אם אכן בכוונתה להתעמת עם חיזבאללה ולהשיב את ריבונותה - עליה להוכיח זאת במעשה הראשון והבסיסי ביותר. כל תרחיש אחר אינו שינוי אלא ניסיון לקנות זמן.

העמדה גובשה בהובלת חוקרת המכון, מורן אללוף.

Photo Credits: U.S. envoy Thomas Barak meeting with Lebanese President Joseph Aoun._ Source_ _LBpresidency on X