חודשיים בדיוק לאחר חיסולו של מזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה (27 בספטמבר 2024), נכנס לתוקפו ב-27 בנובמבר הסכם הפסקת האש בין שנחתם בין ישראל לארגון למשך 60 יום. אולם, כבר אז היה ניתן להבחין בשלוש נקודות חשובות לעתיד לבוא:

אחת, המזכ"ל החדש של חיזבאללה, מי שהחליף את נסראללה, קאסם נעים, כבר אז איים לשבור את הפסקת האש ואמר בנאומו בינואר 2025 כי "ייתכן שהסבלנות שלנו תיגמר לפני תום 60 ימי הסכם הפסקת האש... הנהגת חיזבאללה היא זו שתחליט מתי להתאזר בסבלנות ומתי להגיב". כלומר, התגובה היא ודאית, השאלה מתי ובזמן המתאים ב"סבלנות" האופיינית לארגוני טרור בכלל ולחיזבאללה ואיראן בפרט עד שיתחזקו מחדש.

שתיים, באותו החודש ולראשונה מאז הפסקת האש נאלץ צה"ל לאכוף את הסכם הפסקת אש ולתקוף בעומק לבנון וגם בגבול לבנון-סוריה, עקב זיהוי של ניסיונות חיזבאללה להשתקם ולהתחמש, שלפי דובר צה"ל "היוו איום על העורף הישראלי ועל כוחות צה"ל", בניגוד להסכם. עדות לכך שההסכם שנחתם, לא נאכף בשטח ברמה מספקת על ידי צבא לבנון כפי שהובטח ושחיזבאללה לא עומד בהסכמים, כצפוי.

שלוש, ההבנה שאיראן לא זנחה את טיפוחו של הזרוע הצבאית שלה - חיזבאללה, שאמור לשמש אותה בעימות כולל משמעותי עם ישראל נגד העורף הישראלי. עדות לכך היא תפיסת משלוחי נשק בגבול סוריה-לבנון בינואר 2025 והעברת הכספים לחיזבאללה באמצעות דיפלומטים איראניים שטסים עם מזוודות מלאות במזומנים למדינות באזור ומשם לבירות, תוך ניסיון לעקוף את ניתוק נתיב המימון שעבר דרך סוריה. זהו דגל אדום מובהק, בעיקר בנוגע לפרויקט הגרעין של איראן ולתפקיד של חיזבאללה בנושא שנותר על כנו.

נכון לתאריך 27 באוקטובר 2025, דו"ח של מכון עלמא, חשף כי מאז הסכם הפסקת האש בעקבות ניסיונות שיקום של חיזבאללה, נאלץ צה"ל לתקוף 613 מטרות של הארגון בלבנון. 47.5% היו בדרום לבנון ו- 37.5% מצפון לליטאני. נתונים אלו מראים את עוצמת חיזבאללה ברמה הצבאית, שעל אף שטרם לחתימת ההסכם צה"ל דיווח כי הושמדו לפחות 70% מיכולותיו, שזו הצלחה מרשימה אומנם, אך הימצאות של 20-30% עדיין נשארו בידי הארגון וזה נתון משמעותי בכל הקשור לאפשרות של עימות צבאי מול חיזבאללה. 

בחודשים האחרונים, דווחו אירועים רבים שהוכיחו את שיקום יכולותיו של חיזבאללה ביתר שאת, כאשר אחד מלקחי העבר שחשוב לקחת בחשבון הם לא לבחון את הכוונות או האמירות, אלא את היכולות. 

עדות לכך היא, הדיווח העדכני ביותר, מה-1 בנובמבר 2025, מפי שגריר ארצות הברית בטורקיה, טום ברק, שטען לאחרונה כי לחיזבאללה נותר כוח גדול של 40 אלף מחבלים, לצד 15-20 אלף רקטות וטילים. גם היכולות הכלכליות של חיזבאללה משוקמות כאשר לדבריו, חייל בצבא לבנון מרוויח 275 דולר ואילו מחבל חיזבאללה מרוויח פי עשר. לשם כך, נדרש מימון רב והפעלת אופרציה מסודרת והיררכית.

למרות ניסיונותיה של ארצות הברית לשקם את לבנון ולסייע לצבא לבנון לקחת את גורל לבנון בידיו, התסכול ניכר כאשר אמר ברק "מה קורה כאן?" בהקשר של אוזלת היד של ממשלת וצבא לבנון לאסוף את הנשק של חיזבאללה, על אף הסיוע והגיבוי שהם מקבלים מארצות הברית וישראל. 

גם בעיתון הוול סטריט ג'ורנל דווח כבר לפני חודש, ב-31 באוקטובר 2025, על כך שחיזבאללה מתחמש מחדש ברקטות, טילים ואמצעי ארטילריה שחלקם מוברחים מסוריה ומהים וחלקם מיוצרים בלבנון, זאת על אף מבצע ישראלי ממושך בן יותר משנה. נתונים אלו, גרמו למערכת הביטחון בישראל לדאגה עמוקה של מעבר "ממאבק לפירוק חיזבאללה מנשקו, להתחמשותו המחודשת בתוך חודשים ספורים".

בנוסף, תחקיר של העיתון הצרפתי "לה פיגארו", חשף בחודש אוקטובר 2025, כי למרות התבוסות שספג חיזבאללה במבצע הביפרים, חיסול נסראללה ופגיעה קשה בכוחות הצבאי, שבועיים לאחר מכן התאושש הארגון מההלם ובאמצעות הגעתם של האיראנים - בהובלת איסמאעיל קאאני, מפקד כוח קודס, הם החלו בשיקום שרשרת הפיקוד, שיקמו את הצבא תוך עשרה ימים אך נותרו בבעיה בדרג הפוליטי תוך תכנון אסטרטגי מחושב ומחודש של הפרדת הזרוע הפוליטית מהזרוע הצבאית, עם מבנה צבאי סודי חדש בעל הנהגה דינאמית וצעירה. "אף אחד לא יודע מי עושה מה" כדי לשמור על חשאיות מוחלטת. למרות ההפרדה שנובעת משיקולי אסטרטגיה, חיזבאללה נותר עם 27 חברי פרלמנט, קשרים בצבא לבנון ותמיכה שיעית חזקה שעדיין בוחר בחיזבאללה כ"מגן לבנון", בסיס מספיק לשיקום ושעל פי גורם מערבי "הם כמו נחש שמזדחל בחשכה...הם לא נעלמו, הם רק מחכים".

לאור זאת, המחשבה שהציר הסוני הרדיקלי בהובלת טורקיה נותן מענה לציר השיעי הרדיקלי וממלא ואקום בסוריה שמונע את שיקומו של חיזבאללה, עלולה להתברר כטעות אסטרטגית.

ההתעצמות מחדש של חיזבאללה איננה רק בפן הצבאי, אלא גם בפן הכלכלי, כוח מכפיל בכל הקשור לבניית הכוח הצבאי ותשלום משכורות לפעיליו. עיתון הפייננשל טיימס חשף לאחרונה כי "ארגוני צדקה לכאורה של חיזבאללה (הסניף הלבנוני של קרן הסיוע של האימאם חומייני הידועה כאגודת אמדאד, וקרן השהידים - שניהם נתונים תחת סנקציות אמריקאיות - וכן קרן הפצועים) מעבירים כספים דרך חברות תשלום דיגיטליות המקושרות לוויזה ומסטרקרד, תוך ניצול חולשות במערכות למניעת מימון טרור".

זוהי שיטת פעולה ידועה של חיזבאללה, שאינו מסתמך רק על סיוע כלכלי מאיראן, אלא גם פועל בעצמו לגיוס כספים בדרכים שונות כמו עמותות צדקה שמפעיל גם ברחבי אירופה (דוגמת "קרן הצדקה" בגרמניה (Orphan Children Project Lebanon באין מפריע, לרבות חברות קש, אנשים עסקים לגיטימיים לכאורה ואף מפעיל רשתות של סחר לא חוקי כמו סמים, זיוף והלבנת הון שמקורם גם באפריקה.

כוח רדואן

בתאריך 1 בנובמבר 2025, צה"ל חיסל את אחראי הסיוע הלוגיסטי של כוח רדואן, שקידם העברות של אמצעי לחימה ועסק בניסיונות שיקום של תשתיות הטרור. בתקיפה חוסלו שלושה מחבלים נוספים מכוח רדואן.

ב-9 בספטמבר 2025, העריך החוקר טל בארי ממכון עלמא כי יחידת הקומנדו של כוח רדואן מונה כיום כ-3000 מחבלים ובסבירות גבוהה "פועלת לעדכן את תוכניותיה האופרטיביות, אוספת מודיעין ומבצעת תהליכי בניין כוח על ידי גיוס ואימון פעילים חדשים, בני המקום בדרום לבנון... חמישה מתחמי אימון צבאיים של יחידת רדואן נצפו בבקעה באזור ואדי פערה, דרומית לאלהרמל". 

דבריו מתכתבים עם שני דיווחים בחודש אוקטובר 2025, האחד מצד אזרחים ישראליים בצפון שכתבו מכתב התרעה לרמטכ"ל ובו מידע שלפיו, זיהו פעילי חיזבאללה במסווה אזרחי מתקרבים לגדר הגבול בכמה נקודות שונות ללא תגובה מצד צה"ל,ודיווח שני על ניסיונות גוברים של הגעת "חקלאיים", ככל הנראה אנשי חיזבאללה, שנצפו על ידי אזרחים מגיעים למרחבים חקלאיים בחזית למטעי הזיתים, דפוס פעולה שנצפה גם בכל הקשור לזירה בעזה לפני מתקפת השבעה באוקטובר.

נראה שלאחרונה מבינים בישראל ואולי אף בארצות הברית כי בכדי להסיר את האיום על תושבי הצפון ובאזור כולו מצד חיזבאללה, נדרשת עוד עבודה רבה לבצע ויתכן שנראה אותה כבר בקרוב.

ב-28 באוקטובר 2025, חיילים צרפתים מכוח יוניפ"יל, כוח שמירת השלום של האו"ם בדרום לבנון, הפילו כטב"ם ישראלי בכפר כילא בדרום לבנון בטענה שהוא הפיל עליהם רימון. זמן קצר לאחר מכן, צרפת והאו"ם גינו את ישראל ב"תוקפנות ישראלית בדרום לבנון" ומקור דיפלומטי חשף כי "ההחלטה להפיל את הכטב"ם היא צרפתית". דובר צה"ל בערבית, אל"מ אביחי אדרעי, אמר כי הכטב"מ הופל "מבלי להוות איום, בעת פעילות איסוף מודיעין וסיור שגרתית", מה שמעיד על מגמה מדאיגה במשך שנים של עצימת עין מול התבססות מחדש, שאליה ישראל לא מוכנה במדיניות החדשה שיצרה אל מול הארגון. הוכחה נוספת לכך, שצה"ל נותר לבדו בכל הקשור לאכיפת התבססות ושיקום חיזבאללה בגבולות ישראל.

לסיכום,

חיזבאללה אינו חזר לקדמותו בלבד, אלא הוא בונה מודל חדש של הישרדות והשקעה כלכלית-צבאית. 

בחודשים שלאחר ההסכם נעשו תקיפות נרחבות של צה״ל נגד מטרות חיזבאללה בלבנון ולמרות זאת, הערכות מצביעות על כך שהארגון שומר על כוח משמעותי הן בכוח אדם והן במלאי טילים ורקטות, המחשה לכך כי טהראן רואה בחיזבאללה עדיין כלי מרכזי מול ישראל, כולל כתמיכה בתרחיש של עימות רחב יותר, שעשוי להגיע בשל פרויקט הגרעין האיראני.

ניכר כי הארגון הצליח לשקם חלק ניכר מהפגיעה שספג בקצב מהיר מהצפוי. דיווחים מהשטח, נתוני מודיעין פתוחים ותפיסות אמל"ח מצביעים על תהליך שיקום מואץ, שאינם מעידים על כישלון מאמצי הסיכול של ישראל, אלא על מגבלות ההרתעה והיעילות של פעולות ממוקדות לטווח הקצר, נוכח היכולת האיראנית-לבנונית לשמר את רציפות הלוגיסטיקה ואת חוסן המערך של חיזבאללה. בכך, הארגון שב וממצב את עצמו כאיום אסטרטגי מתחדש על העורף הישראלי.

אי לכך, ניתן להעריך בזהירות כי מגמת ההסלמה עם חיזבאללה עלולה להוביל במהירות להתדרדרות עד לכדי ימי קרב. תהליך זה יוכל להימנע באם נראה תהליכי שינוי חיוביים ומיידים בטווח הזמן המיידי מצד ממשלת לבנון, צבא לבנון, יוניפי"ל והזרם השיעי. כרגע, נראה שהסיכויים לכך קטנים.

לאור התעצמותו הצבאית והכלכלית של חיזבאללה, חרף תקיפות משמעותיות יום - יומיות של צה"ל את הארגון במשך שנה שלמה, נדרשת חשיבה מחודשת לא רק אזורית, גם גלובלית לגבי המבצעים האופרטיביים שננקטים נגד חיזבאללה בלבנון ובחו"ל, זירה שמשמשת כוח מכפיל כלכלי, צבאי ודיפלומטי עבור הארגון.

כדאי לשקול מחדש את מדיניות המבצעים המקומיים בדפוס "מב"מ", שהראו מגבלות משמעותיות בעזה וכעת, בלבנון. 

נדרשת גם חשיבה מחודשת בנוגע לתפקידו של הציר הסוני שמספק כרגע תועלות מסוימות בטווח הקצר כמו החזרת החטופים, אך מהווה סכנה של ממש בטווח הרחוק, תוך הערכת מצב מחודשת של יעילות תפקידו בכל הקשור לזירה הסורית – לבנונית בעניין ציר ההברחות לחיזבאללה.

מקרה הפלת הכטב"ם על ידי כוח צרפתי מיוניפי"ל, ממחיש את הצורך בהערכה מחודשת של תפקיד כוח שמירת השלום באזור, ובמיוחד בתועלת של צרפת כלפי ישראל, מבלי ליצור חיכוך דיפלומטי. במקביל, על ישראל להמשיך במדיניות של לקיחת אחריות מלאה לגבי האיום שמציב חיזבאללה מדרום לבנון, מבלי ליפול למלכודת של "שקט יענה תמורת שקט", שהוכחה כאסטרטגיה ערמומית מצד ארגוני הטרור המקיפים את ישראל. במקביל, כדאי לשקול את הטיפול בנוכחותם והשפעתם של חמאס (אוסאמה חמדאן) והג'יהאד האסלאמי בלבנון.

בהקשר לפרויקט הגרעין האיראני, העובדה שאיראן, למרות הסנקציות הכבדות שהוטלו עליה מצד ארה"ב והמערב, חרף מלחמת 12 הימים עם ישראל והאפשרות לעימות נוסף שנראה שמתקרב, ממשיכה לחמש את חיזבאללה ולהעביר לו כספים, ממחישה כי היא אינה מתכוונת לוותר על פרויקט הדגל שלה: פרויקט הגרעין.

חיזבאללה נועד לשמש זרוע צבאית המסייעת לאיראן בעימות רחב יותר מזה שחזינו בו במהלך אותם 12 ימים. לא בכדי ב-8 באוקטובר, תפקידו של חיזבאללה לא היה לפתוח בעימות כולל עם ישראל, אלא לנהל מלחמת התשה במטרה לשמור את כוחו ל"יום הפקודה" שיגיע מאיראן.

עצם ההשקעה האיראנית המתמשכת והנמרצת לאחרונה בחיזבאללה מעידה כי טהראן עדיין רואה בו נכס אסטרטגי חיוני ומבינה שעימות רחב היקף עלול להתרחש בקרוב. בנוסף, הדבר מעלה שאלות קשות לגבי יעילותן של הסנקציות הקיימות על איראן, שמצליחה להמשיך לממן ולחמש את שלוחותיה חרף המגבלות.

אם ישראל תחליט לשוב ולתקוף באיראן, בעקבות הדיווחים על שיקום מתקני הגרעין ותוכנית הטילים הבליסטית, הרי שעליה קודם כל להקטין פעם נוספת את האיום מצד חיזבאללה, כדי לצמצם את הפגיעות בעורף ולמנוע הסלמה שתסכל מבצע כזה, כך שעיקר המשאבים והמאמצים יוכלו להיות מרוכזים לעבר מטרת העל שהיא היכולות האיראניות. מהלך כזה דורש השקעת מחשבה מדויקת ומפורטת לצמצום הסיכון להסלמה אזורית נרחבת תוך הסרת איום הגרעין והטילים הבליסטיים שמאיימים גם כיום על מדינת ישראל.