בהתבטאותו האחרונה קרא נשיא לבנון, ג'וזף עאון, לישראל “להפסיק לפגוע באזרחים”. הקריאה של נשיא לבנון אינה מנותקת מהקונטקסט הרחב - אלא דווקא משקפת את עומק המשבר הפנימי בלבנון. 

בין השורות מסתתרת דינמיקה מורכבת בהרבה: מדינה ריבונית לכאורה, מול ארגון טרור חמוש שמכתיב את קצב ההסלמה. 

דבריו הם ניסיון לבנוני לייצר נרטיב: "לבנון כקורבן" "ישראל כאחראית להסלמה" אבל בפועל – המציאות הפוכה: חזבאללה ממשיך לפעול מדרום לבנון מפר את הפסקת האש באופן שיטתי גורר את לבנון לעימות שאינה שולטת בו. 

למרות ההתבטאות של נשיא לבנון נגד ישראל הוא גם אמר השבוע במסר חד לחזבאללה עקב המשא ומתן עם ישראל: "מה שאנחנו עושים אינו בגידה; אלא בגידה מבוצעת על ידי אלו שמוציאים את ארצם למלחמה כדי לשרת אינטרסים זרים."

ומנגד חזבאללה מפיץ תעמולה נגד נשיא לבנון עם תמונות שלו עם טלית וכיפה ודגל ישראל ברקע

כדי להבין את התמונה האמיתית צריך להתחיל מהשאלה המרכזית - האם רחפני הנפץ של חזבאללה שעלו לכותרות השבוע  הם באמת איום אסטרטגי?

לא מדובר באיום אסטרטגי, אלא בטקטי מתקדם. חזבאללה לא גילה נשק חדש, אלא שיפר שימוש בכלי קיים. הרחפנים משוגרים כבר מתחילת הסבב. המשמעות היא שזה לא נשק שמכריע מערכות, אלא כזה שמטרתו לשחוק את הצד השני.

ובכל זאת, מדובר באיום מסוכן. הדיוק הגבוה מאפשר פגיעה בכוחות בשטח, הזמינות הופכת אותו לנשק זול יחסית, והאפקט הפסיכולוגי משמעותי. ישראל מתמודדת עם אתגר המצריך שילוב של מיגון פיזי ומודיעין מדויק. 

בתוך כך, הזירה הלבנונית חושפת קו שבר פנימי שמעיד על חופש פעולה יחסי של חזבאללה. חזבאללה ממשיך לפעול מדרום לבנון, מפר את הפסקת האש באופן שיטתי, וגורר את המדינה לעימות שאינה שולטת בו. זה יוצר מתח פנימי הולך וגובר בין ממשלה השואפת ליציבות, שיקום ונורמליזציה, לבין חזבאללה הפועל כחלק מהאסטרטגיה האיראנית האזורית.

הפער הזה הולך ומעמיק, והצהרות הנשיא הן ניסיון לאזן בין הרגעת הרחוב, תוך הימנעות מעימות ישיר עם חזבאללה - אך הן גם חושפות חולשה ברורה. ארגון הטרור השיעי הוא כלי משחק אסטרטגי של איראן, שבאמצעותו הם מנהלים עימות מתמשך מול ישראל תוך ניצול לבנון כזירת פעולה והקרבת יציבותה לטובת אינטרסים איראניים.

בתמונה: נשיא לבנון, ג'וזף עאון ומזכ"ל חזבאללה נעים קאסם

מקור התמונה: אתר החדשות הלבנוני הונא לובנאן