מבוא

בהיסטוריה הקצרה של מדינת ישראל, מלחמות תמיד היוו עבור הנוער תמריץ לגיוס משמעותי, בדגש על שירות קרבי. עם זאת, מאז תחילת שנות ה-2000 רמת המוטיבציה לשירות בצה"ל מתאפיינת בתנודתיות, והשפעותיהן של מלחמות על תחום המוטיבציה משתנות. דווקא התקופות ש"בין המלחמות" הן תנודתיות בהקשר של מוטיבציות השירות בצבא – בתקופות אלה אתוס הלוחם נוטה להיטשטש, והעימות הצבאי נושא אופי של מבצעים נקודתיים – בעשור האחרון רובם משולבים מודיעין, אש, אוויר וכוחות מיוחדים. 

אולם, מלחמת "חרבות ברזל" מאז ה-7 באוקטובר 2023 לא דומה לשום מלחמה מאז קום המדינה, ובדור האחרון בפרט – מדובר בהפתעה אסטרטגית, ובכישלון צבאי שבעקבותיו נפלו רבים בקרבות גבורה "מעטים מול רבים", לרבות מלחמה על הבית, פשוטו כמשמעו. מעבר לכך, צה"ל יצא לתמרון קרקעי מוכוון הכרעה בעזה, ומצא עצמו בעימות רב-זירתי שאינו דומה לשהיה כאן בעבר. לראשונה זה זמן רב התעוררה תחושה של איום קיומי גם בקרב מי שלא סבר כך בעשור האחרון, זאת לצד המטרה ההכרעתית שהוכרזה עם פרוץ המלחמה.

אפשר להעריך כי החברה הישראלית מצויה ברגע מכונן בהקשר תרבותי, חברתי וצבאי: בשעה שכוחות צה"ל נלחמים מול אש ישירה במעל לשלוש זירות, צה"ל נדרש לעתודות כוח אדם, סדיר ומילואים אשר יאפשרו מענה מבצעי מתמשך ולאורך זמן. במחקר שקיימנו בנובמבר 2023, שעסק במוטיבציה לשירות מילואים, מצאנו נתונים מובהקים המדגישים את הנכונות של אנשי המילואים לשרת עד שלב הכרעת המלחמה ובבט"ש שאחרי – למרות העומסים. עם זאת, תמונת המוטיבציה של הנוער המצוי לקראת שירות חובה דורשת בדיקה מתמשכת.

במהלך חודש אוגוסט 2023 ניסינו לאמוד את התהליכים הפוקדים את הנוער בהקשר המוטיבציה לשרת: זיהינו מגמות בתפיסת האיום, קונפליקטים חברתיים המשפיעים, סוגיות של מגדר, ומתחים ערכיים בין חברה ליברלית וחברה שמרנית על רקע קונפליקט הרפורמה המשפטית. מצאנו מספר ממצאים מובהקים: עלייה (לא עקבית) במוטיבציה לשרת כלוחמים אל מול ירידה קלה במוטיבציה הכללית לשירות בצה"ל, תפיסת איום הרואה איומים משמעותיים ברמה של 4.8 מתוך 6, מתאמים שליליים בהקשרי מגדר ומוטיבציה, השפעה של תפיסות פוליטיות, וכן השפעה מובהקת בתוך התא המשפחתי ואזור המגורים.

מטרת המחקר הנוכחי

לבחון אם מתחולל שינוי בקרב הנוער בישראל בהקשר של השירות בצה"ל, נוכח השפעותיה של המלחמה.

שאלות המחקר

1. מהי רמת האיום הביטחוני הנתפסת בקרב הנוער בישראל?

2. מהי רמת המוטיבציה לשירות בצה"ל בתקופה הנוכחית, וכיצד היא מושפעת מהמלחמה?

3. האם השתנה האתוס הלאומי בקרב הנוער בעקבות המלחמה?

4. בין זהות לאומית וזהות ליברלית – היכן מצוי הנוער בישראל?

המוטיבציה לשירות החובה בצה"ל בעשור האחרון

שירות החובה בצה"ל כמודל צבאי מצוי בוויכוח מתעצם בחברה הישראלית בעשור האחרון – אל מול תפיסה מסורתית הגורסת כי לשירות החובה יש השפעות חיוביות הן בהקשרים ביטחוניים והן בהקשרים חברתיים, יש הטוענים כי המציאות שלפיה כ-50% בלבד מבני הנוער בישראל מסיימים שירות חובה יוצרת בתוכה מתחים חברתיים, ובעיקר סביב תפיסת אי-השוויון המתגבר בנשיאה בנטל. המתחים החברתיים האלה מתפתחים גם בהקשרים מגדריים ובהקשרים של דת ומדינה, וניכר שהם מהווים פלטפורמה לקיטוב ולפילוג בחברה הישראלית. בשל כך, קיימות תפיסות הגורסות כי את מודל "צבא העם" בישראל יש לגנוז, ולהעדיף עליו שירות מקצועי-התנדבותי.

בעוד מתנהל ויכוח סביב מודל השירות בצה"ל, שבשיאו חוק הגיוס המצוי במחלוקת חוקתית ופרלמנטרית, אירועי ה-7 באוקטובר 2023 מהווים נקודת בוחן משמעותית למוטיבציית הנוער בכל הקשור לשירות בצה"ל – נוער שבדור הנוכחי תויג כ"דור מסכים", "טיקטוק" ועוד שלל כינויים המייצרים תודעה כאילו מדובר בדור שמעדיף את המקלדת על כלי הנשק, את הסביבה הטכנולוגית על פני סביבת השטח. אירועי ה-7 באוקטובר 2023 עשויים להיות נקודת מפנה בכל הקשור לתפיסה של החברה הישראלית כלפי הנוער ולתפיסת הנוער את השירות הצבאי – ייחודיות האירועים באוקטובר 2023, בדגש על התגלמותו של איום קיומי לצד החיוניות של יכולת צבאית מבצעית בדרגי השטח, עשויים להוות זרז במוטיבציית השירות של בני הנוער, מעבר למוטיבציות המאפיינות כל תקופת מלחמה. 

יתרה מכך, תחת התפיסה השגורה כי לא זו בלבד ששנת 2024 תהיה "שנת מלחמה", אלא שאנו עומדים בפני שנים דרמטיות בהקשרים של עימות ישיר עם איראן, התממשות האיום של חזבאללה, וכן איומים אזוריים שונים, ייתכן כי בהקשר התודעתי מלחמת אוקטובר 2023 אינה זרז נקודתי כבכל מלחמה בהיבטי מוטיבציה, אלא הפנמה חברתית עמוקה באשר לצרכים הביטחוניים שאליהם נדרשת החברה הישראלית בעתיד הנראה לעין, דברים שאינם מתכתבים עם סיסמאות כגון "צבא קטן וחזק". 

בהקשר הזה יש הרואים במלחמה זו הזדמנות לשילוב משמעותי יותר של מתגייסים מצד החברה החרדית, שזה שנים הניסיונות להעצים את הגיוס ממקורותיה לא בשל לתנופה של ממש.

מכאן, שייחודיותה של מלחמת "חרבות ברזל" מהווה הזדמנות להמשך בחינת האורך בנושא מוטיבציות השירות בצה"ל, ולכיווני התפתחות אפשריים, בתוך כך בחינה באשר לשינויים אפשריים באתוס הישראלי – בין היותנו חברה שמרנית או חברה ליברלית. אירועים מז'וריים בהקשרים חברתיים עשויים להיות משני תפיסה, ודאי כאשר מדובר בנוער המצוי בשלב הסופי של בשלות ובגרות – אותו נוער שמערכת החינוך נמנעת מלעמת אותו עם המצב הגיאו-פוליטי האזורי, הסיכונים הביטחוניים שעל הפרק, ובכלל, נמנעת מלעסוק בהקשרים של ביטחון לאומי כנקודת משען בסיסית למוטיבציה של שירות ביטחון למען העם והמדינה. 

שיטת המחקר

המחקר הנוכחי מהווה המשך לבחינת אורך השוואתית וכמותנית, המתמקדת בקבוצת הגילאים 15–19, בתפוצת רשתות חברתיות ובהתבסס על שאלון בעל תוקף שבו השתתפו בעשור האחרון 4,000 בני נוער. 

המחקר מהווה פעימה רביעית במסגרת דגימת הנוער בעשור האחרון – הוא מהווה אבן דרך משמעותית בהבנת המגמות הפוקדות את הנוער ואת השפעותיה של מלחמת "חרבות ברזל". על בסיס המדדים שעוצבו בשאלון האורך בוצעה השוואת ההשפעות בין משתנים, ובראי ארבע תקופות שונות: 2015–2017, 2018–2021, 2022–2023, 2024. 

איסוף הנתונים מתבסס על דיווח עצמי בשאלון הנושא מספר אשכולות בחינה: האתוס הלאומי-ליברלי, תפיסת האיומים הביטחוניים, ההשפעות המשפחתיות וכן השפעות סוציואקנומיות וגיאוגרפיות. שאלון זה הופץ ברשתות חברתיות ובשיטת "כדור שלג".

מאפייני המשתתפים במחקר

חתך גיאגרפי: 23% מרכז, 29% פריפריה קרובה, 30% פריפריה רחוקה, 18% ספר.

חתך מגדרי: 42% נשים, 58% גברים.

חתך לאום: 92% יהודים, 6% דרוזים, 2% ערבים

חתך רמת דתיות:  11% אנטי-דתיים, 32% חילונים, 22% מסורתיים, 29% דתיים,6% דתיים-חרדים 

ממצאים

הגדרתה של מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית מהווה בנקודות רבות מחלוקת ערכית, אך בבסיסם של הדברים יש הטוענים כי אין מדובר בערכים מנוגדים, אלא ב"סט ערכים" שאינם מסתכמים בסכום אפס – ובהקשר זה ראוי להדגיש כי לאומיות אינה בהכרח "לאומנות", בדיוק כמו שליברליות איננה בהכרח "פרוגרס". נתוני העשור האחרון מצביעים על מגמת עלייה בהזדהות הלאומית של בני הנוער בצד שימור אמת הליברליות – סוגיה המאששת את הטענה כי ערכים מסוג זה אינם "סכום אפס". המגמה העקבית לאורך העשור האחרון מצביעה על כך שהנוער בישראל התחזק בתפיסותיו הלאומיות אך לא נחלש בתפיסתו הליברלית – זו לחלוטין לא פטריוטיות "עיוורת", אלא קונסטרוקטיבית-חברתית.

ההיגדים שלהם נדרשו המשתתפים להגיב ושהם בעלי מאפיינים לאומיים עוסקים בסוגיות של זהות המדינה, ובתוכם סמלי הלאום, מעמדה של ירושלים, חגים לאומיים ועוד. ניכר כי בני נוער בגילאי המחקר תומכים יותר ויותר בהיגדים לאומיים, כמו למשל ריבונות על ירושלים רבתי (מאוחדת), חשיבותו של יום הזיכרון לחללי צה"ל, מרכזיות מעמדו של צה"ל בחברה הישראלית – אלו הקשרים שבעולם המערבי הלכו ונשחקו בשל מגמות פוסט-מודרניסטיות, אך בישראל ניכר כי לא זו בלבד שהם משתמרים, אלא שרמת ההזדהות עימם אף מתחזקת, כאמור בעקביות.  

נתון נוסף אשר גם הוא עקבי בעשור האחרון ובעל השפעה על תפיסות חברתיות הוא רמת האיום הנתפסת בקרב בני הנוער – בעבר ראינו שבני הנוער מזהים רמת איום ביטחוני גבוהה יותר בהשוואה למסיימי שירות צבאי, ועם זאת רמת האיום הנתפסת בקרב הנוער מצויה גם היא במגמת עלייה. בבחינת המספר מדובר אומנם במספרים קטנים – בסולם 1–6 אפשר להבחין כי בבסיס רמת האיום לא יורדת מ-4. עם זאת, בשנים האחרונות תפיסת האיום משתנה – השוואה של אפריל 2024 ליוני 2019 מצביעה על תנודה משמעותית בדרך שבה הנוער מזהה את רמת האיומים, שהיא שקלול של חשש מפני מלחמה כוללת, רמת אנטישמיות ואיומי טרור. ראוי לומר בהקשר זה כי בשנת 2019 כאשר בני הנוער דירגו את רמת האיום 4.52 מתוך 6, משוחררי צבא (גיל ממוצע 23) דירגו את רמת האיום 3.83. 

גם ההבנה של בני הנוער בהקשר של הצרכים הביטחוניים היא מובהקת ומתמשכת נגד קיצוץ בתקציבי הביטחון, אך לא רק; קבוצת הגילאים הזו מתחזקת בקונצנזוס סביב הסכנה הנשקפת מרעיון המדינה הפלסטינית, התורפה שמצויה במחאה נגד הממסד בשעת מלחמה, וההתנהלות הליברלית מדי, להבנתם, ביחס לטרוריסטים.

לא מן הנמנע כי התובנות לעיל משפיעות על המוטיבציות של בני הנוער בבחירתם את סוג השירות הצבאי – ניתן לזהות מגמה צומחת בעשור האחרון בהקשר של שירות בתפקידי לחימה המועדף על ידי גברים (פחות על ידי נשים). הפעימה האחרונה באפריל 2024 מציגה עלייה חדה במוטיבציה לשירות כלוחמים – זוהי עלייה טבעית בעקבות מלחמה, זוהי גם מגמה מתמשכת. ראוי לציין כי השינוי מגיע על חשבון המוטיבציה לשירות בתפקידים תומכי לחימה.

ניתוח מתאמים

1. קשר חיובי בין רמת המסורת/דתיות והמוטיבציה לשירות קרבי

2. קשר חיובי בין סוג שירות הצבאי של האב והאם לסוג השירות של ילדיהם

3. קשר בין אזור המגורים לבין המוטיבציה לשירות (ככל שמתרחקים מהמרכז)

4. קשר שלילי בין רמת ההשכלה לבין רמת האיום הביטחוני הנתפסת

5. ככל שמתקרבים לפריפריה/ספר רמת האיום הביטחוני נתפסת כחמורה יותר

6. קשר חיובי בין סוג השירות של האם לבין רמת ההתנדבות בקהילה

7. מוטיבציית הגיוס ליחידות קרביות של גברים גבוהה יותר משל נשים

בין מתאמים אלו קיים מתאם נוסף, ואולי הוא המשמעותי מכולם – במשפחה הישראלית מתקיים קשר מובהק ומשמעותי בין שירות החובה של האב ובין השירות של האם – ובהצטרף לעובדה כי כאמור השפעות ההורים על ילדיהם בהקשר זה מובהקות, אפשר להעריך בוודאות גבוהה כי המשפחה הישראלית בעשור האחרון בכלל ובעת הזו בפרט היא משפחה מגויסת. ראיה נוספת היא העובדה כי מעל ל-70% מהמשתתפים בפעימת 2024 מעידים על כך שלפחות אחת הדמויות מהמשפחה הגרעינית שירת/ה במלחמת "חרבות ברזל", ו-20% טוענים כי שתי דמויות מתוך המשפחה הגרעינית שירתו במלחמה הנוכחית.

דירוג השפעתם של משתנים

בהמשך לבחינת המתאמים בין משתנים מתקיימת גם בחינה של עוצמת ההשפעה היחסית של כל משתנה על המוטיבציה לשירות בצה"ל, או במילים אחרות, דירוג ההשפעה של המשתנים ברגרסיה רבת-משתנים, שבה מתבצעים בידוד של משתנים ובחינה יחסית וכללית.

סדר ההשפעה של המשתנים ברגרסיה הכוללת את פעימת אפריל 2024 מציג עקביות ברמת ההשפעה המובהקת (מגבוה לנמוך): מגדר, רמת דתיות, אזור מגורים, סוג שירות החובה של ההורים. עם זאת, לא קיימת השפעה מובהקת של המצב הסוציו-אקונומי של המשפחה בהקשרי מוטיבציה לשירות בצה"ל, וכן אין השפעה תקופתית מובהקת של תחושת איום. המשמעות היא כי במודל המשתנים הנוכחי הגורמים המשפיעים ביותר הם הסביבה המשפחתית ואזור המגורים.

חשוב לציין כי בפעימת אפריל 2024 עוצמת האיום הנשקף אינה מובהקת בהקשרים של אזור מגורים כבעבר, קרי, אם בעבר ככל שהמגורים היו בפריפריה רמת האיום הנשקפת הייתה גבוהה יותר במובהקות של מעל 99%, בפעימת אפריל 2024 אין קשר מובהק בין משתנים אלה. יתרה מכך, מובהקות החותך ברגרסיה גם היא מחייבת התייחסות – על פי מודל זה רמת המוטיבציה לשירות בצה"ל בסולם 1–6 עומדת בבסיסה על 3.82, ועל כך כאמור מתווספות ההשפעות המובהקות. אפשר לומר כי בטרם אנו נכנסים למשתנים של סביבה ומשפחה, הרמה הבסיסת של הנכונות לשירות משמעותי בצה"ל היא גבוהה, והדבר עשוי להעיד על מצב היסוד התפיסתי שבו נמצא הנוער בהקשר הזה.

סיכום:

מלחמת "חרבות ברזל" בהחלט משפיעה באופן מובהק על הנוער הישראלי, ובייחוד בהקשרים של זהות לאומית, תפיסת איום ומוטיבציה לשירות בצה"ל – ראוי להדגיש כי מחקר האורך מציג מגמת עקבית בהיבטים אלו, אך אירועי אוקטובר הם בהחלט זרז להעצמת תהליכים שנדרש לזהות בטווח הארוך יותר. הממצאים שראוי להדגיש בנקודת מחקר זו הם חוסנה של המשפחה הישראלית, ההשפעות הפנימיות שלה והמובהקות של השפעות השירות של ההורים על תפיסת השירות של ילדיהם. בהקשר הזה ראוי להדגיש נתון נוסף – 72% מהמשתתפים במחקר שלפחות אחד מהוריהם שירת במערכה הנוכחית (במילואים) מציינים כי הם נוטלים חלק בתנועות נוער – היבט זה עשוי להוות נקודת בוחן לתפקידן של תנועות הנוער, של עמוד התווך שעליו הן נשענות, ולקשר שבין שירות מילואים ובין שירות חובה, גם בהקשר הכלל-חברתי בהמשך להקשר המשפחתי. השאלה המרכזית הנותרת בסיומו של מחקר זה נוגעת בהמשכיות המגמות המתוארות – האם הן תישמרנה? ומעל כל אלה, האם דווקא קטסטרופה ביטחונית היא המנוע הבלעדי ללכידות ולחוסן בחברה הישראלית?