עיקרי הדברים

הפרת חמאס את ההסכם הייתה צפויה. לישראל קיימות מורכבויות אסטרטגיות משמעותיות בשל כך, כולל כאלה שמקורן בהסכם של הנשיא טראמפ ו"קואליצית השלום" שבנה. לצד זה ישנן גם הזדמנויות ליצירת מציאות חדשה ברצועת עזה ובחברה הפלסטינית בכלל. יש לפעול להקמת אוטונומיות חדשות בשטחים שנותרו בשליטתו של צהל ברצועה. כוחות חדשים אשר יחלישו את כוחו של חמאס, יהוו דוגמא למודל הצלחה ויאפשרו הקמת מודל מודולרי של אוטונומיות פלסטיניות הנשלטות על ידי גורמים מקומיים שאינן מקרב הפלגים הקיצוניים המוכרים.

יש להתחיל בסוגיה ההומניטארית, כאשר הסיוע ממשיך להיות חבל ההצלה של חמאס, הן מבחינה כלכלית והן מבחינת שליטה על האוכלוסיה. 

מרבית האוכלוסיה נמצאת בשטח שבתוך הקו הצהוב, כאשר בשליטת צה"ל שטחים פתוחים רבים. בשלב ראשון יש להקים אזור הומניטארי בשטחים אלה. קבלת הסיוע ואף ההשתקעות באזור תהיה על בסיס וולונטארי ועל כן מייתרת כל ביקורת קודמת שנשמעה כנגד היוזמה להקמת עיר הומניטארית ברפיח לפני מספר חודשים. 

האלימות הקיצונית המופנית כלפי האוכלוסיה העזתית מאז הפסקת האש, כולל הוצאות פומביות להורג היא טרגדיה, אך גם אינדיקציה לכך שקיים רצון עזתי (גם אם חלקי) לברוח מאימתו של חמאס. לאזור ההומניטארי יש להקים הנהגה עזתית מקומית, שתעבוד בשיתוף עם ארגוני הסיוע (ה-GHF או כל מי שיבחר לשתף פעולה עם ישראל), והיא יכולה להיות בסיס להנהגה עתידית לאוטונומיה פלסטינית. הצלחתה של עיר הומניטארית אחת צריכה להוביל להקמתה של נוספת וכן הלאה.

ב-16 לנובמבר מיליציית אל-מנסי (הצבא העממי) הנמצאת באזור בית לאהיא פרסמה כי היא מכשירה אזור בטוח, מקימה אוהלים ומזמינה את העזתים לבוא ולקבל שם מקלט. האזור נמצא בשטח תחת שליטת ישראל מעבר לקו הצהוב. התפחות זו מדגימה את היתכנות המודל ואת הרצון המגיע מהשטח. 

על ישראל להיות כוח מניע בתהליך הזה על מנת שתוכל לשלוט במיקומי הערים ההומניטאריות, סינון התושבים, ספקי הסיוע וההנהגה המקומית שתקום לכל עיר. 

בנוסף, חזון טראמפ דוחף לשיקום ובנייה של עזה. על ישראל להיות כוח מוביל גם בהחלטות הללו. תהליך של הקמת ערים הומניטאריות עם הנהגה מקומית שמשתפת פעולה, יכולה להוליד יתרון נוסף – ידיים עובדות מקומיות לעבודות הניקוי, מחזור ושיקום. פחות נתמכים לסיוע בשל קבלת משכורות על עבודה, פחות תלות בחמאס. העובדים יהיו כאמור רק אלו שעברו סינון בטחוני ועברו לעיר ההומניטארית בצד בו שולט צה"ל. 

למודל האוטונומיות הפוטנציאל להגשים את חזונו של הסכם טראמפ, דה-רדיקיליזציה, דו-קיום, שיתוף פעולה ושגשוג כלכלי. כמובן דרך פירוק כוחו של חמאס, גם אם בדרך לא צבאית (לה יתרונות רבים). השינוי היחידי הוא במודל ההנהגה שאינו מבוסס רש"פ, מודל שהחלתו הדרגתית והוא אינו שואף להנהגה מאוחדת (לפחות בשלב ראשון). עלינו להדגיש בפני האמריקאים, מדינות המפרץ והשותפים האחרים, כי רפורמה מספקת ברש"פ אינה ריאלית, וכי מודל זה מאפשר הגשמת כל הערכים והעקרונות הקיימים במתווה. במידה ויבחרו בכך האוטונומיות בעתיד (לאחר תקופה של התיצבות, שיקום, החלת המודל גם ביו"ש וכו'), יוכלו להתאחד לכל מודל בו יבחרו בין רפובליקה לפדרציה, איחוד כדוגמת האיחוד האירופי או כל מודל אחר. כלומר, שינוי התהליך אינו מבטל את חזון המדינה הפלסטינית, להיפך, דבקות במודל שהוכיח כי אינו ישים, היא המבטיחה כשלון. שינוי ההנהגה היא הדרך היחידה שיכולה להוביל לשינוי אמיתי. 

למודל ביזור השליטה והקמת האוטונומיות ישנן מספר יתרונות הכוללים לגיטימיות שלטונית יחסית בתאי השטח החדשים, ביזור קרי מניעת ריכוז כוח גדול מדי בידי גורם אחד, יכולת להתניית הבנייה והסיוע בתבחינים, מוטיבציה פנימית לדה-ראדיקיליזציה וכו'.

כמו כן, ההיתכנות לפריצת סיבוב לחימה עצים נוסף ברצועת עזה הולכת וגדלה. על ישראל להחיל תוכנית שתאפשר לה להגיע חזקה יותר, עם חמאס מוחלש ככל הניתן. תוכנית זו תייצר מציאות בה תחת מרותו של חמאס ישנם פחות תושבים אותם יוכל לנצל כמגינים אנושיים, למנוע פינויים, לגנוב מהם סיוע או להתעשר על גבם. בנוסף, ככל שתהיה עזיבה משמעותית יותר כך תרד הלגיטימציה של חמאס, יכולתו לשגר קמפיינים שקריים בינלאומיים תרד וכן הלאה. 

מבוא

בכוחו של המצב ברצועת עזה לאחר מלחמת חרבות ברזל לאפשר שינוי מציאות דרמטי, המטרה לנגד עיננו לא צריכה להיות החלשת החמאס, החלפתו ברש"פ כל מודל שיביא ליצירת שקט יחסי לשנים אחדות בלבד. חובתנו לבחון את האפשרויות לייצר מציאות אחרת, ניצול ההזדמנות לשינוי מהותי, גם אם השלמתו תארך שנות דור. 

בשביל ליצר מציאות כזו, לא יכולים הפלגים הפלסטינים המוכרים לשלוט ברצועה ביום שאחרי. לא רק חמאס, אלא כל פלג מוכר אחר, כולל הרשות הפלסטינית. שהרי כולם מחוייבים, גם אם בדרכי פעולה שונות, להשמדת ישראל כמטרה הראשונה במעלה. 

המסגרת שנבנתה בתוכנית 20 הנקודות של טרמאפ אומנם מתייחסת לאפשרות חזרתה של הרש"פ לשלטון ברצועת עזה, אך היא מתנה זאת ברפורמה משמעותית ונקודה זו מתכתבת עם נקודות נוספות שמהוות אבני בסיס בתוכנית המתייחסות לדה-ראדיקיליזציה ברצועה, מחויבות לכך שעזה תחדל להיות מקום המאיים על שכניו או תושביו, החי בדו-קיום ושלום ומחויב לשגשוג כלכלי. כל אלה כמובן אינם יכולים להתמשש כל עוד מנהיגים את החברה הפלסטינית גורמים המתעדפים את השנאה, הטרור והשמדת ישראל מעל כל ערך אחר. 

המציאות בשטח

חמאס החל להפר את מחויבויותיו באופן כמעט מיידי. מיד עם הפסקת האש החל בפעולות שמטרתן להחזיר ולהנכיח את כוחו. החל בגל מעצרים והוצאות להורג פומביות, ובמתן הצהרות המבהירות כי אין בכוונתו לוותר על נשקו.

מדינת ישראל נמצאת במצב מאתגר אל מול ארה"ב ויתר המדינות השותפות להסכם. מדינות אלה מבקשות בעיקר שקט מהכיוון הפלסטיני. לגבי חלקן יש פוטנציאל גדול מאוד אשר רק מחכה למימוש, אבל כל עוד הנושא הפלסטיני בוער הן נמנעות מלהתקדם בכיוון שכזה. 

על כן צריך למצוא דרך ביניים המאפשרת פעולה מיידית להתקדמות בכיוון חיובי במישור העזתי תוך גזילת כוח מחמאס, ויצירת מציאות בשטח. 

חשוב לציין כי הדרך המוצעת אינה על חשבון פעולה צבאית, פעולה צבאית יכולה להתקיים במקביל, כמו גם לסירוגין בהתאם להחלטות הדרג המדיני והצבא. אנו מבקשים להציע להתקדם בדרך זו במקביל לאופציה הצבאית שצריכה תמיד להישאר על השולחן.

הלכה למעשה, ניתן להגשים את העקרונות המובילים של תוכנית טראמפ באימוץ גישה מודולרית, הקמת ערים הומניטאריות אחת אחרי השנייה, מניעת כוח והתחזקות מחמאס, קביעת מציאות בשטח ובניית תוכנית חלופית ונכונה יותר להנהגה פלסטינית עתידית. 

עיר הומניטארית

הקמת אזור הומניטארי/ אזור בטוח היא פרקטיקה נהוגה במצבי מלחמה או אסון טבע בכל העולם. יש להדגיש כי זה מהלך חוקי, ראוי ומקובל, ויושם במתכונות דומות באוקראינה, סוריה, קניה ואחרים. 

לפני מספר חודשים הועלה הרעיון להקמת עיר הומניטארית באזור רפיח על מנת לפנות את התושבים בבטחה מאזורי הלחימה, ולדאוג באופן מסודר לסיוע הומניטארי הרחק מידה המשגת של חמאס. 

עם הצפת הרעיון עלתה ביקורת נרחבת ועל כן ככל הנראה הוא נגנז לפני שיושם. בשעתו כתבנו מענה משפטי לתוכנית בו הסברנו מדוע ניתן וראוי לקיים את התוכנית, וכיצד לקיימה באופן שתואם את כללי המשפט הבינלאומי. 

על אף כי חלק נרחב מהביקורת היה מוטעה, ועל חלק אחר ניתן היה להתגבר. במציאות הקיימת כעת ברצועת עזה הביקורת אינה רלוונטית שכן מרביתה כוונה למרכיב של פינוי האוכלוסיה. כיום ניתן להקים ערים הומניטאריות בשטחים הנמצאים בשליטת צה"ל. מרבית השטחים אינם מיושבים ובכל מקרה בעת שאין לחימה עצימה לא ידרש פינוי אוכלוסיה. השטחים הלא מיושבים מהווים יתרון שכן אין צורך לדאוג מתשתיות חמאס, כולל פירי מנהרות. צה"ל יכול לסרוק ולוודא כי השטח נקי טרם הקמת העיר. ההגעה לעיר ההומניטארית תהיה על בסיס וולנטארי. עזתים רבים עוד סובלים מחמאס ויהיו מעוניינים לעזוב במידה ויתאפשר להם.

את העיר ההומניטארית סביר כי ניתן להקים באמצעות ארגון ה-GHF . הארגון כבר הביע נכונותו לעשות זאת בעבר. הארגון אומנם פורק בשל הנסיבות החדשות שנוצרו ברצועה, אך ניתן להקימו מחדש, או ארגון דומה לו. ניהול העיר יתקיים ללא מגע ישראלי. התפקיד הישראלי יהיה בלאפשר את הקמתה, לסייע בלוגיסטיקה, בהגנה היקפית ובסריקת התושבים המבקשים להיכנס על מנת לוודא שלא מדובר בחוליית מחבלים. ניתן יהיה להנפיק גם תעודות ביומטריות לתושבי העיר על מנת לאפשר כניסה ויציאה בטוחה ומהירה. 

ניהול העיר יופקד בידי כוחות עזתים מקומיים והוא יתבצע במשותף עם ארגוני הסיוע, בדומה למודלים הנהוגים בכל העולם. ההנהגה תהיה אחראית לצרכים האזרחיים של תושבי המחנה ולא יהיה לה אופי מדיני תחילה. 

ככל שתצליח העיר הראשונה, כך ניתן יהיה להמשיך ולהקים עוד אחת וכך הלאה. לבסוף מתוך ההנהגה האזרחית ניתן שתצמח הנהגה משמעותית יותר עם אופי מדיני. כידוע ברצועת עזה ישנן חמולות ולהן מבנה היררכי שבטי והנהגה מקובלת. מודל כזה יכול לאפשר מקלט לקבוצה גדולה כאשר היא תוכל לשמר את המבנה שלה עם אפשרות לקבלת סמכויות עד כדי הכרה ישראלית בה כאוטונומיה עצמאית. 

ב-16 לנובמבר מיליציית אל-מנסי (הצבא העממי) הנמצאת באזור בית לאהיא פרסמה כי היא מכשירה אזור בטוח, מקימה אוהלים ומזמינה את העזתים לבוא ולקבל שם מקלט. האזור נמצא בשטח תחת שליטת ישראל מעבר לקו הצהוב. עובדה זו ממחישה את הרצון בשטח לפתרון מהסוג הזה, כמו גם את הימצאותם של שותפים אפשריים למימושו. תמיכה ישראלית רעיונית ולוגיסטית יכולה לסייע לממשו ביעילות ובהצלחה, כמו גם לאפשר את שכפולו באזורים אחרים. 

כבר בשלב זה יש על ישראל לפנות לשותפים ולשכנע אותם בכדאיות המודל. החברה השבטית אינה נוטה לרדיקאליות לאומית או דתית. ניתן לבחון מודלים מוצלחים ברחבי המזרח התיכון. עבודה אל מול קבוצה קטנה עם לגיטימיות שלטונית יכולה להיות קלה הרבה יותר. תהליך הדה-רדיקיליזציה יכול להיות אינטרס משותף, ומינוף התמריצים הכלכליים יכול להוות מוטיבציה דרמטית לשינוי מהיר ויעיל.

למידע נוסך בנושא הערים ההומניטאריות, עלויות, מודלי הפעלה וכו', ניתן לקרוא בהרחבה בנייר שפרסמנו בצדמבר 2024. 

שיקום עזה

שיקום ובנייה של עזה יהיה תהליך ארוך ומסורבל מאוד (ההתייחסות היא רק לשטחים שאינם נמצאים בשליטת חמאס). עיר הומניטארית היא עיר אוהלים, ל-UNHCR (כפי שניתן ללמוד בהרחבה מהנייר שלנו בנושא) ישנו ספר הדרכה מלא עם המלצות בנוגע לכל הרכיבים הנדרשים. כאמור זוהי פרקטיקה נהוגה. על כן ניתן להקים עיר כזו במהירות גבוהה יחסית ולהתחיל לקבוע מציאות בשטח. לאפשר נדידה של עזתים לאחר בידוק בטחוני, העברת הסיוע באופן חלקי לשטחים הללו ולהגדיל בהדרגה, כמו גם לאתר דמויות המתאימות להנהגת העיר. 

כמו כן, בכדי לנקות ולשקם ישנו צורך בהרבה ידיים עובדים. המעסיקים שיורשו להיכנס לעזה בהמשך יוכלו להעסיק את העזתים המתגוררים בעיר ההומניטארית. מצב שכזה יפתור הרבה בעיות. ראשית, יספק תעסוקה לעזתים, יגמול אותם מהצורך בסיוע, מהצורך להיות כפופים למרותו של חמאס או של כל כוח אחר. יעודד עזתים נוספים לחצות את הקו הצהוב ולבקש להתגורר בערים ההומניטאריות מחוץ לשליטתו של חמאס ולהצטרף למעגל העבודה. בנוסף, כל העזתים המתגוררים בערים ההומניטאריות יעברו כבר סינון ביטחוני של המערכת הישראלית כך שניתן יהיה להעסיקם יחסית בביטחון. המודל הזה ימשיך לחזק את המנהיגות המקומית, להחליש את חמאס ולהוכיח את הכדאיות של ההסכם. ייתכן שאף ימנע עימות עצים נוסף עם חמאס, או לכל הפחות יקל על האתגרים של צה"ל בכך שתחת מרותו של חמאס תהיה פחות אוכלוסיה להשתמש בה, פחות סיוע הומניטארי לגנוב ופחות לגיטימציה. 

הזמן הוא מימד קריטי, בכל יום שעובר חמאס מבסס את כוחו, מחסל את מתנגדיו ומטיל אימתו מחדש על האוכלוסיה. יש להתחיל לפעול מהר ככל האפשר על מנת שמימד הזמן יחל לפעול לטובתנו. אפשרות בטוחה ומודל מוצלח יאפשר מעבר של תושבים, משאבים וכוח מחמאס. 

אוטונומיות פלסטיניות כמודל שלטוני אלטרנטיבי

למודל ביזור השליטה והקמת האוטונומיות ישנן מספר יתרונות: 

• לגיטימיות שלטונית יחסית בתאי השטח החדשים.

• ביזור העוצמה (מניעת ריכוז הכוח בידי גורם אחד כפי שקרה בעקבות אוסלו או עם עליית חמאס בעזה).

• שמירה על יציבות המודל – התפרקות או השתלטות עוינת על אוטונומיה אחת לא תביא לקריסת התוכנית כולה.

• התניית העצמה כלכלית וסיוע בשיתוף פעולה והפסקת דרכי הטרור – היכולת להתנות ולמנף אל מול כל אוטונומיה קטנה הוא משמעותי יותר מאשר אל מול רשות אחת גדולה שהחשש מהתפרקותה מהווה חשש לקריסת כל המערכת לוואקום שלטוני, מלחמות אזרחים והשתלטות גורמים עוינים יותר. 

• אופק מדיני פלסטיני יתאפשר בעתיד במידה וירצו בכך האוטונומיות החדשות – רק כעבור תקופת זמן משמעותית ושינוי פניה של החברה לשלום ושיתוף פעולה. דוחה את הלחצים להקמת מדינה פלסטינית בזמן הנוכחי כפרס לטרור והחשש להקמת מדינת טרור. מייצר תמריץ לשינוי אמיתי.

• 
  

תהליך יישום הדרגתי

ההכרזה על אוטונומיות אלו אינה צריכה להיעשות ביום אחד באופן גורף, אלא בתהליך הדרגתי ומבוקר. כל אזור שבו מתגבש מנהיג מקומי שמוכן לוותר על דרכי ג'יהאד, שנאה ואלימות, ומעדיף לקדם את רווחת תושביו, יוכרז כישות חדשה ומוכרת על ידי מדינת ישראל, שתחליף את חמאס או הרשות הפלסטינית בניהולו בתא השטח הרלוונטי.

ישנה תחושה מוטעית כי יש למצוא פתרון אחד ואחיד, או לכל הפחות להציע פתרון ברור לכל השטח לפני החלה כלשהיא. אין ספק כי דרך זו, אם הייתה אפשרית, הייתה ברורה, פשוטה ועל כן עדיפה על היישום ההדרגתי. אך המציאות בשטח רחוקה מאידיליה ויש להתאים את המדיניות למציאות זו. כל תא שטח בו תוקם אוטונומיה, הוא תא שטח בו יתחיל אופק חדש, תא בו לא ישלטו יותר חמאס או הרש"פ, ויקטן משמעותית האיום הביטחוני הנובע ממנו.

הצלחת האוטונומיות הראשונות סביר כי יעודדו את הקמת האוטונומיות הבאות, יקטינו את ההתנגדויות וישפרו את תנאי החיים לכל הצדדים.

השלכות מעשיות

• כל עניין אזורי – חינוך, בריאות, ביטחון, סיוע ושיתוף פעולה כלכלי – יטופל מול ההנהגה המקומית החדשה. ההנהגה החדשה תהיה אוטונומיה בכל הנושאים האזרחיים, כמו גם בשמירה על ביטחון הפנים בשטחה. 

• ההנהגה מחויבת לביטול ההסתה במוסדות החינוך והדת ולשיתוף פעולה עם ישראל במישורים הביטחוניים והכלכליים.

  
  

ישראל לא תישא באחריות לביטחון הפנימי של האוטונומיה, אלא תסייע בביטחון ההיקפי: מניעת חדירת כוחות עוינים, שיתוף מודיעין וסיוע בטכנולוגיות ונשק קל. עם זאת וכתנאי יסודי להסכם, במידה והאוטונומיה לא תקיים את חובותיה במיגור ההסתה והטרור בשטחה, לישראל נשמרת הזכות לפעול ביטחונית בתוך שטחי האוטונומיה.

הסכם בין ישראל לאוטונומיות 

על ישראל ללמוד מטעויות העבר ולהקים מבעוד מועד מנגנונים מוסכמים הכתובים באופן מפורש בכל הסכם ובהם סנקציות משמעויות, עד כדי פירוק של האוטונומיה במקרים של הפרה יסודית. נושא האינדוקטרינציה לשנאה וטרור חייב להיות מרכזי בהסכם, על האוטונומיה להסכים להימנע מחינוך לשנאת ישראל, מתן תמריצים לפיגועים כנגד ישראל, פעילות דה-לגיטימציה בזירה הפנימית והבינלאומית וכדומה. מאידך, יש להקים גם תבחינים חיוביים כגון לימוד סובלנות, תוכניות לשיתוף פעולה עם ישראל, הקמת עסקים משותפים וכו', כל אלה יזכו את האוטונומיה בזכויות נוספות. למעשה על האוטונומיה להסכים כי גם כספי סיוע בינלאומיים יעבדו בשיטה הנ"ל של תבחינים, כאשר האוטונומיה מסכימה שהיא מוותרת על סיוע חוץ במקרה של תמיכה בטרור, ונהנית מסיוע עודף במקרים בהם ישנה התנהלות למען אופק חיובי של שלום ושת"פ. 

תאימות עם חזון טראמפ ולא התנגשות

תוכנית ה-20 נקודות נכתבה כמסגרת ולא כתוכנית סדורה. התוכנית כוללת בעיקר את העקרונות הבסיסיים המחייבים את הצדדים. ישנן נקודות שנשארו אמורפיות והפרטים בנוגע לכיצד, מתי ובידי מי הם ייושמו נשארו פתוחים. במסגרת התוכנית אף נכתב שבמידה ולא ישתף חמאס פעולה, ניתן יהיה להתחיל ולהחיל את העקרונות באזורים האחרים ברצועה. 

יש להדגיש בפני השותפים, בראשם ארה"ב, אך גם מדינות המפרץ השותפות עם ישראל אינטרסים רבים בזירה זו. הרצון ליציבות, שקט, היכולת להציג לעמם חזון שבכוחו לאפשר, גם בעתיד, רווחה ואופק מדיני לפלסטינים. אינם מחויבים לעקרון המדינה האחת, בוודאי לא בעתיד הנראה לעין, כמו גם שאינם מחויבים לחזרת הרש"פ לזירה. כולם מעוניינים ביצירת עזה חדשה בה הקיצוניות אינה נוהגת, אלא שיתוף פעולה אזורי, דו-קיום ושגשוג כלכלי. 

התוכנית המוצגת לעיל אומנם מצריכה ראש פתוח והסבר כיצד בכוחה לממש חזון זה, גם אם הדרך יותר סבוכה, יש לה סיכוי להצלחה. 

בנוסף חשוב להדגיש מדוע הסבירות לרפורמה מספקת וראויה ברש"פ שבכוחה להוליד הנהגה שאלה ערכיה וזה סדר עדיפויותיה הוא קלוש עד בלתי אפשרי. לצורך כך יש לייצר רשימה מסודרת של תבחינים ולא להשאיר את נושא הרפורמה כתלוי באוויר וניתן לפרשנות או להתעלמות מסימני אזהרה. להלן הצעתו לתבחינים אלה. חשוב שהמידע יהיה נגיש ופומבי, ויודגש כל עת, כאשר בכל שלב ניתן יהיה לבחון בצורה כמעט מתמטית האם ישנה התקדמות בסעיפי הרפורמה הנדרשים, מה קצב ומידת ההתקדמות.