הכרזות, נאומים והחלטות בינלאומיות יצרו מצג שווא של מדינה פלסטינית שלא קמה מעולם • ירדן, שמאז ימי המנדט שימשה בית לרוב הפלסטינים, מהווה את הפתרון המעשי היחיד לדרישת "שתי המדינות" • במציאות שבה עמאן היא העיר הפלסטינית הגדולה בעולם, ברור כי הפתרון כבר כאן: ישראל וירדן

כמה פעמים אפשר להכריז על מדינה אחת, בין אם היא דמיונית, משאלת לב הזויה או "המצאת המאה"?

מסתבר שהדבר אפשרי יותר מפעם אחת במאה שנה, ככל שמדובר בעם המומצא. מעשה הזוכה לתמיכה בקרב אומות העולם, כולל מדינות ערב – יצירות הקולוניאליזם המערבי, המתנגדות בתוקף לקלוט בארצן את הערבים בני העם המומצא. אלו שאף אחד לא חפץ בנוכחותם המזיקה, גם אם משמעות הדבר להכיר רשמית בממלכת נרניה, בארץ עוץ (זו מהאגדות שבכלל מוזכרת בתנ"ך בספר איוב פרק א) או ארץ הפלאות!

חמאסטן ברצועת עזה הפכה בשנת 2007 ליישות טרור ריבונית ועצמאית, נפרדת מרשות הטרור הפלסטינית הכושלת והמושחתת ביהודה ושומרון. מאז, נוכח בהדרגה "החלק המתפקח" בעם ישראל, שהתפישה לפיה מגיעה לערבים עוד מדינה במזרח התיכון, בתחומי ארץ ישראל, הינה רעיון רע, נורא וכושל. אז מה אפשר להציע לעולם הנאור ולערבים "המדוכאים עלי אדמות", במקום "פתרון שתי המדינות" וההכרה ב"מדינה פלסטינית" מומצאת שכזאת? אם לא את "ממלכת נרניה", אז אולי ממלכה אחרת אי שם פה בסביבה או את ארץ לעולם לא!?

במהלך ההיסטוריה המודרנית הקצרה של אזורינו, נעשו כמה הכרזות, חלקן סמליות בלבד, על הקמת "מדינה פלסטינית". אף אחת מהן לא התגבשה לכדי מדינה ערבית ריבונית, המוכרת באופן מלא תחת השם הנקוב… והדיוק חשוב.

לראשונה, הכריזו נציגי "המועצה הלאומית הפלסטינית" בעזה, שהיתה בחסות מצרים, על הקמת "מדינת כל פלסטין" ב-1 באוקטובר 1948. חאג' אמין אל-חוסייני ימ"ש הוכרז כראש הממשלה הראשון, והוקמה "ממשלת כל פלסטין". בפועל לא הייתה ריבונות ושליטה טריטוריאלית אמיתית של אותה יישות וממשלה. זאת משום שמצרים שלטה הלכה למעשה בכל רצועת עזה; ממשלת "כל פלסטין" גלתה לקהיר וירדן סיפחה את "הגדה המערבית", שנכבשה על ידה, בהחלטה שהתקבלה בכינוס יריחו בדצמבר 1948 במסגרת "איחוד שתי הגדות". אפיזודה מדינית זו היתה לפיכך קצרה וסמלית בעיקרה, שהתפוגגה בין דפי ההיסטוריה בזכות הערבים עצמם.

חלפו 40 שנה, מאז אותו ניסיון נואש, ועד להכרזה השנייה. ב-15 בנובמבר 1988, הכריז הארכי מחבל ויו"ר אש"ף – יאסר ערפאת ימ"ש, בישיבת "המועצה הלאומית הפלסטינית" באלג'יר, על הקמת "מדינת פלסטין". ההכרזה כללה את אימוץ "הכרזת עצמאות פלסטינית", בהשראת הכרזת העצמאות האמריקאית והישראלית. כן הוגדרה מדינה על שטחי יהודה ושומרון ("הגדה המערבית" כלשונם), רצועת עזה ומזרח ירושלים. ב-15 בדצמבר 1988 הכירו 104 מדינות ב"המצאה", אך בפועל לא הוקמה ישות ריבונית, והשליטה בשטח נותרה בידי מדינת ישראל.

יוזמות נוספות וסמליות המשיכו לצוץ מעת לעת במהלך השנים, כשמטרתן לחזק את ההכרזה משנת 1988, ללא הצלחה יתירה. אש"ף והרשות הפלסטינית חזרו על רעיון "מדינת פלסטין" במסמכים רשמיים, נאומים והחלטות באו"ם, כדוגמת בקשת ההכרה באו״ם בספטמבר 2011, והחלטת האו״ם ב-29 בנובמבר 2012 (תאריך סמלי ולא בכדי) להכיר בפלסטין כ"מדינה משקיפה" שאינה חברה. קודם לכן, היה לאש"ף ייצוג של מדינה בליגה הערבית ובכמה ארגונים בינלאומיים אחרים. היו אלא בגדר מהלכים דיפלומטיים סמליים לרוב, שהוביל ארגון המחבלים בראשותו של יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן, להכרה בינלאומית של המערב המתחסד והתמים בעיקר.

בימים אלו נרעש ונירגש העולם למשמע "ההכרה החדשה" במדינה הערבית הוירטואלית החדשה, היא מדינת המחבלים הראשונה. פרס המוענק לעם המומצא ותומך הטרור, שהוכיח כי אין בידו לקיים יישות שאינה רצחנית, שאינה מושחתת או חלילה שוחרת שלום. עם שחרט על דגלו, כתביו וכל סמליו, ללא יוצא מן הכלל, את השמדת וחורבן ישראל, בלי אולי ובלי אבל.

ירדן היא פלסטין, או אם ממש יתעקשו הערבים, אפשר לכנותה "הקונפדרציה" או "הפדרציה הירדנית – פלסטינית". בדיוק כפי שהתכוון בזמנו הוגה הרעיון (שלא הבשיל) – המלך חוסיין המנוח, אביו של המלך הנכחי.

הכצעקתה? בין 1917 ל-1946, מזרח הירדן שינה את הגדרתו ממחוז במנדט הבריטי ל"אמירות עבר הירדן", והתגבש כיישות עצמאית. למרות ההפרדה המלאכותית מהמנדט על פלשתינה – ארץ ישראל, האזור נשאר קשור תרבותית, היסטורית ואוכלוסייתית לערבים בצדו המערבי של הירדן, מכאן הבסיס לטיעון ש"ירדן היא פלסטין".

החלטה בריטית חד צדדית משנת 1921 העניקה למלך עבדאללה הראשון, את אמירות עבר הירדן, שהוקצתה לו משטח המנדט הבריטי שיועד להקמת בית לאומי לעם היהודי. ב־22 במרץ 1946 נחתם הסכם, שבמסגרתו הכירה בריטניה רשמית בעצמאות ממלכת עבר הירדן ההאשמית, ועבדאללה הוכתר כמלך. לאחר מלחמת העצמאות, ממלכת עבר הירדן סיפחה את "הגדה המערבית" ושינתה את שמה ל-"הממלכה הירדנית ההאשמית", השם הרשמי הקיים עד היום.

אם תשאלו מי היו תושבי האמירות והאם נבדלו משאר תושבי המנדט הבריטי על ארץ ישראל, תמצאו שההבדל המשמעותי ביותר היה היעדרה הכמעט מוחלט של אוכלוסייה יהודית בגדה המזרחית של הירדן. מלבד זאת מדובר היה באוכלוסיה שבהרכבה דמתה לזו שב"גדה המערבית", היא ארץ ישראל: שבטים בדואיים, פלחים כפריים, מיעוטים נוצריים וצ’רקסיים, ובהמשך גם דרוזים ופליטים מסוריה וערבים "מפלשתינה – ארץ ישראל".

הקמת האמירות הייתה מהלך בריטי כחלק מ"סידורי העבודה" ואתנן של "כבוד" לסייעני האימפריה הבריטית הקולוניאליסטית, אחרי מלחמת העולם הראשונה. בריטניה בסך הכל רצתה לגמול למשפחת השריף חוסיין שהוביל את המרד הערבי נגד הטורקים, ולכן העניקה לעבדאללה את השלטון באזור המנדט בו שלטה. בעבור הבריטים היתה האמירות ממערב הירדן פתרון מדיני יצירתי, שאפשר לה לעמוד בהתחייבות כלפי היהודים בארץ ישראל, וגם "להרגיע" לרגע את ההתנגדות הערבית, ע"י יצירת ישות ערבית־מוסלמית נפרדת.

הקשרים בין אמירות עבר הירדן המזרחי לבין עבר הירדן המערבי, פלשתינה – ארץ ישראל המנדטורית, לא היו רק גיאוגרפיים, אלא גם משפחתיים, שבטיים וחברתיים. שבטים בדואיים נעו באופן חופשי יחסית בין שתי גדות הירדן עוד לפני תקופת המנדט, ומשפחות חיו משני צדי הנהר ושמרו על קשרי נישואין ובריתות. משפחות סוחרים ואנשי דת ערבים חיו ופעלו בערים יריחו, שכם, ירושלים וחברון מצד אחד, ועמאן, זרקא, כרך ומדבא מהצד השני, כדוגמת משפחות חוסייני, נאשאשיבי ואל-תל, שלהן ענפים משני עברי הנהר.

אפילו המחבל שביצע את הפיגוע הרצחני במעבר אלנבי ב-19 בספטמבר, בו נפלו סא"ל במיל' יצחק הרוש וסמל אורן הרשקו הי"ד – מכונה "אל-נעימי", ויתכן שמוצא משפחתו מהעיירה בני נעים בהר חברון. משפחות נוצריות במדבא, כרך ועמאן קיבלו קרובים שבאו מבית לחם וירושלים והקשרים בינהן כללו קשרי נישואין, מסחר ועוד. אחרי מאורעות תרפ״א ותרפ״ט, וכמובן אחרי מלחמת העצמאות – "הנכבה", היגרו משפחות ערביות רבות מ"הגדה המערבית" אל "הגדה המזרחית" וזכו להתאחד עם קרוביהם שכבר התבססו שם.

ראוי לציין כי בין 1948 ל-1967 שלטה ירדן באופן מלא ביהודה ושומרון. ירדן כבשה, החריבה וחיסלה את היישוב היהודי בשטח הכבוש ונתנה יד לפשיטות "הפדאיון" על ישובים יהודיים במדינת ישראל הצעירה. עוד ראוי להזכיר כי ירדן העניקה בעבר אזרחות לתושבים "מהגדה המערבית" לאחר סיפוחה לירדן, והסדירה את מעמדם של הערבים כאזרחים ירדנים, עד שהתהפכו היוצרות והחלו ביטולי אזרחויות, כולל של בכירים. 

בקיצור- במאה ה-20 לא הייתה ולא קמה בפועל "מדינה פלסטינית" עצמאית. כל האזור היה חלק מפלשתינה – א"י המנדטורית, וירדן הייתה בסך הכל חלק ממנה. ירדן יכולה להיחשב כ"פלסטין", משום שהיא כוללת בתוכה חלק מהאדמות, ובוודאי חלק נכבד מהאוכלוסייה הערבית – "פלסטינית" ההיסטורית. לפיכך, מבחינה משפטית והיסטורית, ניתן לומר, באותה מידה שנהוג היהלשירבתנועת בית"ר: "שתי גדות לירדן זו שלנו זו גם כן", או כפי שניכר בסמלהאצ"ל,שחלק מאדמות מזרח הירדן הינן בעלות מעמד זהה לאלו ממערב לירדן שהיו תחת המנדט הבריטי. 

עם תום המנדט הבריטי והכרזת העצמאות של עבר הירדן המזרחי, ובוודאי לאחר הכרזת העצמאות הישראלית ב- 1948, ניתן לקבוע כי ירדן יושבת על חלק מהאדמות שיכולות לשמש את "פלסטין". על אחת כמה וכמה, כשרבים מערביי ארץ ישראל עזבו את בתיהם במלחמות השחרור וששת הימים, והתיישבו קבע בעברו המזרחי של הירדן. תושבי האמירות ותושבי פלשתינה- א"י היו ונותרו קשורים אלו באלו בקשרים שבטיים – משפחתיים, דתיים ומסחריים. נהר הירדן לא היה גבול מפריד עד מאי 1948, ובהמשך עד יוני 1967, אלא יותר מרחב מעבר טבעי, שבו חיו ופעלו שבטים ומשפחות משני הצדדים.

מעברי האוכלוסיה התכופים השפיעו ועודם משפיעים ומעצבים את זהותו של "האזרח הירדני".רבים מהתושבים הירדנים הם ערבים "פלסטינים" או צאצאי "פלסטינים" כהגדרתם, שלהם קשרים משפחתיים, תרבותיים ושפה משותפת עם האוכלוסייה הערבית "הפלסטינית" ברצועת עזה, וביהודה ושומרון. אפילו המלכהראנייה"פלסטינית", ולפיכך גם צאצאיה ובהם יורש העצר חוסיין בן עבדאללה השני, שהינם "חצי פלסטינים". משמע- בית המלוכה ההאשמי אינו נושא "דם האשמי טהור", והמלך המיועד הוא רק רבע האשמי, רבע בריטי ובעיקר- "חצי פלסטיני".

לסיכום

ההיסטוריה מראה כי האזור המוכר היום כירדן היה חלק מהמרחב הגיאוגרפי של פלשתינה – א"י עד לחלוקתו המלאכותית. לאורך המאה העשרים, היו תקופות בהן ירדן נפרדה משטחי הרשות הפלסטינית דהיום, אך הקשרים בינהן נותרו הדוקים ובלתי ניתנים לניתוק, על אף החלטת המלך חוסיין על "ניתוק הזיקה" ביולי 1988. ההיסטוריה המשותפת, החלוקה הגיאוגרפית והקשרים החברתיים, המדיניים – דיפלומטיים, התרבותיים, הדתיים והכלכליים הנוכחיים, מעידים על הקשר ההדוק שנותר בין ירדן לרשות הפלסטינית.

מכאן המסקנה המתבקשת היא ש"ירדן היא פלסטין". מבחינה היסטורית – השטח היה חלק מהמנדט הבריטי על פלשתינה – א"י. "ירדן היא פלסטין" משום הרכב אוכלוסייתה, שרובו ממוצא הזהה לערבים בשטח ארץ ישראל המכנים עצמם "פלסטינים". חולקים הם מרכיבי זהות רבים ומקיימים קשרים ענפים במגוון תחומים כגון מסחר, תרבות, חינוך, דת ועוד. העיר "הפלסטינית" הגדולה בעולם היא עמאן, בירת ירדן.