ב-13 באוקטובר 2025, נחתם הסכם להפסקת אש בין ישראל לחמאס בשארם א-שייח', בהובלת נשיא ארה"ב, דונאלד טראמפ, ובמעורבות ראשי מדינות הציר הסוני ובהן טורקיה, קטאר ומצרים. לפסגה הגיעו עוד מנהיגים רבים מרחבי העולם, כמו מלך ירדן, ראשי ממשלת בריטניה ואיטליה ואף אבו מאזן, יו"ר הרשות הפלסטינית, שחודש קודם לכן ממשל טראמפ מנע ממנו הנפקת ויזה לניו יורק בכדי לסכל את השתתפותו בעצרת הכללית של האו"ם מחשש שיצהיר על עצמאות מדינה פלסטינית.

מי שנעדר מהפסגה, שממותגת כפסגת שלום אך בפועל מדובר על הפסקת אש – הוא ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו.

על פי דיווחים, נשיא טורקיה, ארדואן, הפעיל לחץ דיפלומטי והודיע כי יבטל את השתתפותו בפסגה ויחזור לטורקיה אם נתניהו יגיע, זאת לאחר שבמהלך המלחמה השווה אותו להיטלר ותקף את ישראל בחריפות.

פעילותו האנטי – ישראלית נגד נתניהו וישראל, אינה נתמכת רק בשל תמיכתו בחמאס ובאחים המוסלמים בלבד.

במסווה של הובלת ציר סוני מתון וסיוע למערב בהסרת האיום של הציר השיעי הרדיקלי בסוריה, למעשה שואפת טורקיה, בהובלת ארדואן, לחזור לימי האימפריה העות'מאנית - במתכונת מודרנית. 

הנקודה בציר הזמן שבה ארגון הטרור חמאס חולל מלחמה עם ישראל משרתת את האינטרסים הטורקיים לשאיפות הרחבות והגלובליות שאותן ארדואן חותר להשיג.

סונר צ'אפטאי, היסטוריון וראש התוכנית למחקר טורקיה במכון וושינגטון למדיניות המזרח התיכון, טען עוד בשנת 2020 בספרו "האימפריה של ארדואן", כי הוא "שואף להפוך את טורקיה למעצמה ניאו - עות'מאנית". הכרתה בחשיבות קשריה הכלכליים עם המערב והחברות בנאט"ו, כמו גם תיקון יחסיה עם מדינות מסוימות - הם טקטיים וזמניים בלבד, בכדי להשיג מטרה נעלה יותר בראש סדר העדיפויות של ארדואן - הגמוניה אזורית וגלובלית. 

שאיפתו של ארדואן לחזור לימי הסולטנות ששלטה כ-624 שנים, כבשה וטבחה באכזריות אזורים נרחבים בשלוש יבשות שונות: אסיה, אירופה ואפריקה – היא סכנה לאינטרסים האמריקאיים והמערביים יחד.

אין מדובר ברעיון בלבד, אלא מציאות שקיימת כבר בימינו. 

"ציר ארדואן – אל-ג'ולאני", שקיבל אישור בינלאומי ומוסכם על ידי המדינות הסוניות המתונות, מהווה איום לא פחות מהציר "האיראני – שיעי". 

ד"ר חי איתן כהן ינרוג'ק, חוקר בכיר במרכז דיין באוניברסיטת תל אביב, מזהיר שמי שמנהל את האירועים בסוריה באמצעות השליח ג'ולאני – היא טורקיה דה פקטו. ובנוסף, חשף כי "טורקיה, סוריה, ירדן, עיראק ולבנון הקימו באזור מטה מבצעים משותף", בהובלת טורקיה שמנסה להעמיק "שיתוף פעולה אזורי". פירוק הציר השיעי בסוריה הוא חשוב, אך בתנאי שאת מקומו יתפוס גורם עם כוונות אמיתיות לשלום או לכל הפחות רגיעה. 

ההסכם הביטחוני שנכפה על ג'ולאני לקדם עם ישראל בימים אלו, יכול מצד אחד לסייע לישראל בצמצום המלחמה הרב - זירתית בה היא נמצאת, והשקעת מאמציה בזירות עזה ואיראן, ומנגד – זוהי עלולה להיות הטעיה של "שקט תמורת שקט" שבבוא מן הימים ישראל תשלם עליה מחיר כבד.

קצין המודיעין בדימוס, שבתאי בריל, הסביר בעבר כיצד הסכם שביתת נשק שנחתם בשנת 628 בין הנביא מוחמד לשליטי העיר מכה לתקופה של עשר שנים, היווה תחבולה תקדימית כבסיס של הסכמי שלום בין מוסלמים ל"כופרים", בו משתמשים עד היום גורמי אסלאם רדיקליים. כך למעשה, אחד ההישגים החשובים של אותו ההסכם שנחתם בשם "חודייביה" עבור הנביא ואנשיו היה למטרת כיבוש "ח'ייבר".

החשיבה ולפיה, "ציר ארדואן - אל – ג'ולאני" יעלים את איראן לחלוטין משטח סוריה אינה מדויקת. על פי מקור ביטחוני, בחודש יולי 2025, ישראל קיבלה אזהרות קונקרטיות מפני כוונות תקיפה מצד קבוצות הפועלות בדרום סוריה, בהכוונה איראנית, שכוללות הכנת תשתית לפעולה התקפית נגד ישראל מתוך השטח הסורי.

גם אם בסדר העדיפויות של טורקיה היא סילוק הנוכחות האיראנית והרוסית, בנוסף לכך, גם פגיעה בישראל נמצאת בסדר העדיפויות שלה, ולכן במאזן ניהול השליטה והעוצמה של טורקיה – אין מן הנמנע שתשתף פעולה בעת הצורך עם אויבות משותפות בכדי להכניע את ישראל ולהשתלט על המזרח התיכון, כפי שקרה בימי האימפריה העות'מניות. טורקיה היא בגדר "סוכנת כפולה" שהוכיחה חוסר נאמנות למערב בקשריה עם איראן, לכן היא אינה צפויה והעולם אינו יכול לתלות בה את תקוותיו למלחמה ב"ציר הרשע" שמפיץ טרור, שהרי היא חלק ממנו. 

הקשרים נמשכו גם על רקע מלחמת ישראל – איראן, אמר ארדואן כי הוא תומך בעם האיראני וכי "אנו בטוחים שהניצחון יהיה של איראן. כנופיית נתניהו אינה מעוניינת בדיפלומטיה, אלא מנסה להבעיר את האזור כולו." דבריו של ארדואן, משקפים שתי זוויות מעניינות: אחת, גם אם מדובר ב"מס שפתיים" כלפי האיראנים, הרי שתמיכתו בגלוי במדינה שארה"ב מטילה עליה סנקציות כבדות – מהווה פגיעה באינטרסים האמריקאיים והישראליים. שתיים, השימוש במילה "אזור", היא ביטוי לתפיסתו של ארדואן שטורקיה מבקשת להיות אחראית על הנעשה ברמה האזורית, ובכך להוביל את האסלאם הסוני.

הוכחה נוספת לשאיפתו של ארדואן להגמוניה טורקית במזרח התיכון היא אמירתו "נקים אזור בטוח מהים התיכון ועד לגבול האיראני". עדות גם לתוכנית הענק האמיתית שעומדת מאחורי המליציות החמושות של ג'ולאני. בעידן שבו מי שעומד בציר הנגדי לשיעה הוא תומך טרור נלהב בעצמו, שרק לאחרונה, בספטמבר 2025, בעת ראיון שהעניק לרשת החדשות "פוקס ניוז", ובו נשאל האם הוא רואה בחמאס ארגון טרור - הוא השיב ש"חמאס הוא ארגון התנגדות", צריכה להדאיג את מקבלי ההחלטות בארצות הברית ובעולם כולו. בנוסף, טורקיה מארחת על אדמתה באופן קבוע את מנהיגי חמאס, גם לאחר טבח השבעה באוקטובר, והיא מאפשרת להם בניגוד לסנקציות האמריקניות, לנהל תיק השקעות רחב היקף שמשרת אותם לטרור עולמי. מדובר בפגיעה גרידא באינטרסים של ארה"ב, שמצד אחד מטילה סנקציות כבדות על ראשי חמאס בעולם, ומנגד- הם מופרים בסיוע רשמי של טורקיה. בהקשר של לוחמה בטרור, כדאי לשנות את דפוסי החשיבה המסורתיים של "רע יותר מול רע פחות" - איראן או טורקיה, ולהתמקד בגישה יצירתית וחדשנית, שלא תאפשר לגורמים בעלי פעילות טרוריסטית או פלילית למלא חללים אסטרטגיים כתחליף זמני, שלבסוף ייהפך לאיום קבוע.

בשנת 2019, טורקיה שימשה כתחנת מעבר עבור פעילי חמאס שעשו דרכם לאימונים באיראן. לפי מסמך של חמאס שהתגלה ברצועת עזה, טרוריסטים של "יחידת הצל", יחידה חשאית וייחודית של חמאס שפעלה תחת פיקוח מלא של סינוואר, יצאו בשלהי 2019 מרצועת עזה לאיראן, דרך טורקיה:

לא רק שטורקיה לא גינתה את מתקפת חמאס בשבעה באוקטובר, היא תמכה בו באופן מלא.

טורקיה מתכוונת למלא את החלל של איראן, אך לא בחלופה של שלום וביטחון – אלא בהתעצמות צבאית והסלמה אזורית. לראשונה בהיסטוריה, ביולי 2025, איימה טורקיה לתקוף את מדינת ישראל.

להזכיר, איומי טורקיה אינם מוגבלים רק על ישראל. בשנת 2022, איים ארדואן, לשגר טילים בליסטיים לעבר יוון, אף שתיהן חברות בנאט"ו.

על אף שטורקיה היא סונית, ואיראן וחיזבאללה הם שיעיים, שעל פי ההיסטוריה מלחמות עקובות מדם נרשמו בין שני זרמי דת אלו, הסיוע של טורקיה בסילוק הציר השיעי מסוריה אינה מאהבת ישראל או אהבת המערב, זוהי טקטיקה לשאיפות רחבות יותר, וכאשר יש "אויב משותף" ישנם גם שיתופי פעולה בין הסונים לשיעיים הרדיקליים, וזאת בניגוד למה שמקובל לחשוב.

דוגמה נוספת היא הדיווח בעיתון הטורקי "סבאח" כי המודיעין הטורקי סיכל משלוח של 1,300 ביפרים, יומיים לפני מתקפת הביפרים הישראלית על כוח רדואן של חיזבאללה, שהיו אמורים להתפוצץ באותה מתקפה. בנוסף, לא רק חמאס "נהנה" מטורקיה כבסיס כלכלי, אלא גם חיזבאללה. במרץ 2025, דווח על תפיסת שניים וחצי מיליון דולר בנמל התעופה בביירות שהגיעו דרך נוסע מטורקיה ושהיו אמורים להיות מיועדים לשיקום חיזבאללה.

סכנה נוספת היא האיום הגרעיני שעלול להתחלף מאיום איראני לאיום טורקי.

לטורקיה כיום אין נשק גרעיני עצמאי, והיא חתומה על אמנת אי הפצת נשק גרעיני מאז שנת 1980.

בשטחה מאוחסנים כ-50 ראשי קרב גרעיניים בשליטה אמריקאית מלאה, כחלק ממדיניות ההרתעה של נאט"ו בה היא חברה. 

בחודש ספטמבר 2025, פורסם בעיתון "טורקיה היום" כי שר התעשייה והטכנולוגיה, מהמט פאטיח קאצ'יר, הודיע ​​על השקת "קול קורא לפיתוח כורים גרעיניים מקומיים", המסמן צעד חדש בשאיפות האנרגיה הגרעינית של המדינה. השר הדגיש כי טורקיה סוללת דרכה משלה בטכנולוגיות אנרגיה גרעינית, ומחזקת את עצמאותה וכוחה. חודש קודם לכן, דווח כי טורקיה אישרה לבנות מקלטים ב-81 מחוזותיה, לרבות מקלטים גרעיניים.

טורקיה היא מדינה שבתקופת שלטון ארדואן עברה אסלאמיזציה והדתה (בניגוד למייסדה החילונית - אטאטורק). בדיוק כפי שקורה באיראן, שבה האייתולות כופים את משנתם השיעית הדתית הקיצונית, כך ארדואן מיישם את תוכניתו לטפח דור דתי אדוק בעל מאפיינים של אידיאולוגיה קיצונית, אך בדרך הסונה הקיצונית.     

בעודה טורקיה מסייעת לאויבי ארה"ב והמערב, היא מבקשת להתקרב אליה. אך אל לנו לטעות שכן מדובר במניפולציות לצורך אינטרסים זדוניים גדולים הרבה יותר. ההתקרבות נעשית בעיקר באמצעות הפן הכלכלי לרבות סחר, הסרת מכסים, אישור השקעות ורכש אזרחי וביטחוני, כגון מאות מטוסי בואינג ומטוסי קרב מסוג F35. מדובר למעשה בטקטיקה אסטרטגית מחושבת, בדיוק כפי שהשכיל ג'ולאני לעשות, בכדי לאפשר לארדואן הכשרה של שחקן לגיטימי לכאורה, ללא שאלות מצד המערב. 

לפני שמאפשרים לטורקיה לדהור לעבר הגמוניה אזורית, ובהמשך גלובלית, כדאי לשאול את השאלות הבאות: מדוע טורקיה אישרה לבנות מקלטים ב-81 מחוזותיה, לרבות מקלטים גרעיניים? לשם מה טורקיה מאיצה את תכנית העליונות האווירית שלה על אף חברותה בנאט"ו? מדוע טורקיה צריכה גרעין עצמאי? אלו שאלות שלכל הפחות צריך לחקור. 

בימים אלו, לצד התעצמות צבאית טורקית שאותה היא מבקשת מארה"ב, ולצד התעצמות צבאית מסיבית מצרית – מתקיים תרגיל ימי משותף בין השתיים.

הוכחה נוספת לכך, שחרף המתיחות בין השתיים, לראשונה מזה כ-13 שנים, מצרים (ששונאת את "האחים המוסלמים") וטורקיה (אבי "האחים המוסלמים") מתאחדות לשיתוף פעולה של "תרגילים בהיקף גדול במזרח התיכון".

ניתוח והמלצותנראה כי מעורבותה של טורקיה במגעים להסכם הפסקת האש בין ישראל לחמאס הייתה גורם מכריע בשינוי עמדתו של חמאס בכל הנוגע לשחרור החטופים ולמסירת גופות החללים שנותרו בידיו. בעוד קטאר ומצרים לא הצליחו להביא לפריצת דרך בשלבים המאוחרים של המשא ומתן, רק לאחר כניסתה של טורקיה לתמונה הושגה הסכמה מצדו של חמאס, עובדה המצביעה על עומק ההשפעה הטורקית ועל תלותו של הארגון בה.התנהלות זו עשויה להעיד כי אנקרה ממלאת בפועל תפקיד של גורם מנחה עבור חמאס, כאשר מאחורי ההתערבות עומדים שיקולים אסטרטגיים מחושבים ורחבים יותר: העצמת השפעה אזורית הגמונית, מינוף קידום יעדיה הניאו – עות'מאניים, קבלת מטוסי קרב מארה"ב להעצמת הצבא הטורקי והעמקת קשריה בזירה הדיפלומטית המערבית שהם כוח מכפיל אסטרטגי בלגיטימציה הטורקית בזירה הגלובלית. בנוסף, יתכן שטורקיה חששה כי היעד הבא לסיכול בכירי חמאס יהיה גם בשטחה, בדיוק כפי שישראל עשתה בקטאר, אירוע שאם היה יוצא לפועל, היה עלול להחליש את מעמדה של טורקיה במזרח התיכון ובציר הסוני. המעורבות של טורקיה איננה ביטוי ל"אהדת ישראל" או לדאגה כנה לפלסטינים, מדובר במסכה שנועדה להסתיר תכנית עבודה מסודרת ורחבה לטווח הרחוק, שישרת בעיקר את טורקיה ויפגע באינטרסים המערביים בהמשך.

נוכח קיום קשריה של טורקיה עם גורמים אסלאמיים רדיקלים ומדינות בציר שמתנגד למערב, במקביל לשאיפותיה הניאו – עות'מאניות שמתבטאות כבר כיום בשטח, ולאיומיה על מדינת ישראל ומדינות אחרות – היא איננה ראויה להיות בעלת ברית לגיטימית של ארה"ב והמערב.

מדובר בשחקנית אסטרטגית שאיננה צפויה ושלא ניתן לסמוך עליה, עם פוטנציאל להשפעה אזורית וגלובלית מרחיקת לכת. 

התערבותה בסוריה, גם אם באמצעות "העלמת עין" מצד המערב בשל הרצון לשינויים גיאופוליטיים והחלשת הציר השיעי, לצד התקרבותה למצרים ותמיכתה בחמאס מהווים סכנה לביטחונה הלאומי של מדינת ישראל. 

טורקיה ממנפת את שאיפותיה באמצעות ניצול חברותה בנאט"ו והתקרבותה לארה"ב ולמערב, כאשר מתחת לפני השטח, כוונותיה אינן עולות בקנה אחד עם האינטרסים האמריקאיים והמערביים.

בכוונת טורקיה להוביל את הציר הסוני הרדיקלי, ככלי עזר לעליית ההגמוניה הטורקית במזרח התיכון, ובהמשך באסלאם כולו. תהיה זו טעות לחשוב שמדובר רק ברצון להוביל את האסלאם ושמדובר במלחמה פנימית. הרצון של טורקיה כפי שעולה מתוך ניתוחים של מומחים רבים הוא לשלוט על חלקים נרחבים בעולם, להחזיר לעצמה את הכוח והעוצמה העות'מאניים, ולהשליט את חוקי הדת הסוניים על ה"כופרים" המוסלמים ושאינם מוסלמים, בדיוק כפי ששואפים בציר השיעי. קיים דמיון רב בין איראן לארדואן במנגנוני ההטעיה והערכת המצב כיום לגבי טורקיה הינה הערכת חסר, והיא מתמקדת בהשפעה קצרה מועד, שמציגה את טורקיה (וג'ולאני) כמדינה שמנסה להחליש את הציר השיעי, תוך התעלמות מחיזוק מעמדה בציר הסוני – רדיקלי, והשפעתה מעבר לגבולותיה, כשחקנית בעלת עוצמה אסטרטגית שמחזקת קשרים עם מדינות שמתנגדות למערב.

מצב זה מחייב הערכה מחודשת של תפקידה, כוונתה ויכולותיה של טורקיה בפן הצבאי, המדיני והגלובלי, והגבלת אפשרותה להתעצם ולהתרחב. 

לעיתים, ההפרדה בין גורמים שיעיים לסוניים בציר הרדיקלי מהווה טעות מהותית בהבנת הדינמיקה האזורית והם אינם מייצרים חלופות אמיתיות: בפועל, לעיתים קרובות ישנה סינרגיה בין הקבוצות, והעדפת גורם אחד על פני השני עלולה להוביל להערכת מצב מעוותת, שתהיה מוגבלת ביעילותה לטווח הרחוק.