תופעת הדה- לגיטימציה המתרחשת כלפי ישראל כיום היא לא תופעה חדשה, קיימת בקרבנו כבר שנים רבות ובאה לידי ביטוי דרך ערוצים שונים. בספטמבר 2001 התרחשה ועידת דרבן הראשונה (ועידת האו״ם נגד הגזענות ושנאת הזר) ובמסגרתה כ- 1,500 ארגונים לא- ממשלתיים קראו להטלת חרם ובידוד מוחלט על ישראל תוך הגדרתה כ״מדינת אפרטהייד״. בחודש דצמבר 2009, שנה לאחר מבצע עופרת יצוקה, יצאו לרחובות מצרים כ- 1,300 פעילים פרו- פלסטינים מ- 43 מדינות שונות במטרה להפגין נגד מדינת ישראל והמבצע אליו יצאה מדינת ישראל כשנה לפני כן. אותם פעילים קראו סיסמאות כנגד מדינת ישראל ומעשיה למען נפגעי והרוגי מבצע ״עופרת יצוקה״ (פלסטינאים). בחודש ספטמבר בשנת 2009 פורסם דו״ח גולדסטון וגם פורסם על ידיו (ריצ׳רד גולדסטון משפטן יהודי דרום- אפריקאי שמונה על ידי האו״ם) ובו טען כי ישראל ביצעה פשעי מלחמה וכי צה״ל תקף מרכזי אוכלוסייה, פגע באזרחים וכי יש להעמיד את מדינת ישראל לדין בבית המשפט הפלילי הבין- לאומי. כשנתיים לאחר פרסום הדו״ח, חזר בו גולדסטון מטענותיו בדו״ח.

מאז פרוץ מלחמת “חרבות ברזל” ב-7 באוקטובר, זכתה התופעה נגד ישראל לעליית מדרגה משמעותית בזירה הציבורית העולמית. ההשפעה הורגשה בזירות רבות, בהן התקשורת, הפוליטיקה והאקדמיה, וניכר כי התופעה התרחבה והפכה לאינטנסיבית ומקיפה יותר מאי פעם. התופעה שאפיינה את התקופה שקדמה למלחמה התעצמה בצורה חסרת תקדים, כאשר כל זירה הפכה לכלי מרכזי לניהול המאבק נגד ישראל.

באקדמיה הבינלאומית התופעה מתבטאת דרך ערוצים שונים ואחד המרכזיים ביניהם הוא דרך תנועת BDS (Boycott, Divestment, Sanctions) אשר קמה בשנת 2005 על ידי קבוצות פלסטיניות במטרה לקדם חרם כלכלי, תרבותי ואקדמי על ישראל מהווה כגורם מרכזי בכינון חרמות על מוסדות ומרצים ישראלים. אחד הכלים המרכזיים שבהם השתמשו ארגונים אנטי ישראלים היה קידום עצומות רשמיות הקוראות לחרם אקדמי. אירועים כמו כנס האגודה הצפון-אמריקאית ללימודי המזרח התיכון (MESA) בשנת 2021 שבו הוחלט על תמיכה בחרם אקדמי על ישראל, שימש כעדות להתרחבות התופעה. חברי האגודה הגיעו להסכמה כללית וההחלטה נומקה בטענה לקידום חירות אקדמית וזכויות חינוך למוסדות פלסטיניים להשכלה גבוהה, לאקדמאים פלסטינים ולאנשי אקדמיה ישראלים שלכאורה חווים תוקפנות מצד ממשלת ישראל.

בחודש יולי בשנת 2023 הודיע ארגון האנתרופולוגיה האמריקאי (AAA) כי הוא מחרים את אקדמית את ישראל ומוסדותיה האקדמיים בגלל ״אפרטהייד״ ו״הפרה״ מתמשכת של זכויות הפלסטיניים כפי שנקבע בחוק הבינלאומי״. במסגרת ההחלטה על מוסדות אקדמיים ישראליים יאסר להשתמש, להפיץ או לפרסם חומרים של הארגון או חבריו.

החרמות האקדמיים המתבטאים בסירוב לשיתוף פעולה עם חוקרים ישראלים ובביטול כנסים משותפים, פוגעים ישירות ביכולתה של ישראל לשמר את מעמדה כמעצמה מדעית. לדוגמה, מקרים כמו החרמות של כנסים באירופה ושיתופי פעולה שנמנעו בעקבות לחץ תנועות פרו-פלסטיניות, מצמצמים את הגישה של חוקרים ישראלים למשאבים בינלאומיים ולרשתות אקדמיות חשובות. מחקרים וכנסים המקדמים נרטיב חד- צדדי על הסכסוך הישראלי- פלסטיני מנציחים תפיסות מוטעות על ישראל ומביאים להצגתה בצורה שלילית בזירה הבינלאומית. הדה-לגיטימציה משפיעה גם על מקבלי ההחלטות בעולם, שכן החלטות מדיניות רבות מתקבלות על סמך מחקרים ודיווחים אקדמיים. אם מוסדות אקדמיים מובילים מקדמים נרטיבים חד-צדדיים או מוטעים, זה עשוי לתרום לעיצוב מדיניות בינלאומית שפוגעת בישראל, לדוגמה תמיכה בסנקציות או קריאות לחרמות כלכליים ואקדמיים. 

לאחר פרוץ מלחמת ״חרבות ברזל״ חלה עלייה בהפגנות כנגד ישראל ואנו מצאנו את עצמנו מותקפים לא רק בשדה הקרב, אלא גם בזירה האקדמית הבינלאומית. אוניברסיטאות רבות ברחבי העולם, בעיקר בארה״ב ואירופה, הפכו לזירות של פעילות אנטי- ישראלית אשר באה לידי ביטוי בהרצאות, כנסים, עצומות וקריאות לחרם אקדמי על מוסדות אקדמיים ומרצים ישראליים. 

בארה״ב למשל, הקמפוסים האקדמיים הפכו לזירות פעילות אינטנסיבית של ארגונים פרו- פלסטיניים אשר הובילו לקריאות חרם אקדמי ובמקביל חתמו על עצומות המגנות את ישראל על מעשיה. פעילויות אלו מלוות לעיתים קרובות בהפגנות אלימות ובהצהרות חריפות המשקפות את התרחבות תופעת הדה- לגיטימציה בזירה האקדמית. בין האוניברסיטאות הבולטות, ניתן למנות את אוניברסיטת הרווארד ואוניברסיטת קולומביה שבהן ארגונים כמו “Students for justice in palestine” הובילו יוזמות בולטות. לדוגמה, באוניברסיטת הרווארד קבוצת סטודנטים וארגונים שונים חתמו על מכתב המגנה את ישראל ומאשימה אותה באופן ישיר באירועים האלימים, תוך התעלמות מוחלטת מההקשר הרחב יותר של התקפות הטרור שביצע ארגון הטרור חמאס באותה עת. באוניברסיטאות רבות בארה״ב ההפגנות הובילו לעיתים קרובות לעימותים קשים עם כוחות המשטרה, ולפי מחקר שפורסם ב״וושינגטון פוסט״ אף ניכר כי בתקופה שבין ה-18 באפריל ל- 2 במאי נעצרו 220 סטודנטים בהרווארד ו- 200 נוספים בקולומביה בשל פעילותם במסגרת ההפגנות והתקריות הקשורות לנושא. 

כחודשיים לאחר תחילת המלחמה חלק מראשי המוסדות האקדמיים מסרו הצהרות רשמיות בנוגע למתרחש בישראל ובעזה וביניהן נשיאות הרווארד, MIT ופנסילבניה. אלו התבקשו לספק תשובות לשאלות המחוקקים בקונגרס על הפעולות שהם נוקטים כנגד סטודנטים המעורבים במעשי אנטישמיות בקמפוס, וכיצד הם מבטיחים את בטיחות הסטודנטים בקמפוס. נשיאת הרווארד קלודין גיי נשאלה במהלך הדיון בקונגרס ״האם מותר לקרוא לרצח עם של יהודים בקמפוס?״ וזו השיבה ״תלוי בהקשר״. עוד הוסיפה כי הם כמוסד מחוייבים לחופש הביטוי גם במחיר של שנאה. דיון זה היה חלק משימוע שהתרחש לאחר גל עלייה נרחב באלימות המתבצעת ברחבי הקמפוסים בארה״ב וחודש לאחריו התפטרה נשיאת אוניברסיטת הרווארד.

לפי מחקר של ה- ADL בין החודשים ה-1 ביוני 2023 ל-31 במאי 2024 הייתה עלייה של 477% עם 2,087 מקרים בכל הנוגע למקרי תקיפה, ונדליזם, הטרדה ופעולות/ מחאות כנגד ישראלים ברחבי קמפוסים בארה״ב, זאת בהשוואה לאותם חודשים בשנה הקודמת לה.

אוניברסיטת קולומביה אשר נחשבת לאחת מהאוניברסיטאות היוקרתיות בעולם, החלה לבלוט בתקשורת ביחד עם עוד מספר אוניברסיטאות, לאחר תחילת המלחמה כשברקע מחאות אלימות מצד סטודנטים פרו- פלסטינים. הרקע לאירועים נעוץ בהתחרשות מלחמת ״חרבות ברזל״ כשטענת הסטודנטים היא שהתגובה היא לא פרופורציונאלית. במהרה החלו התארגנויות של קבוצות סטודנטים פרו- פלסטינים ואלו החלו להתנהג באלימות כלפי עוברי אורח שונים אשר לא הסכימו עמם. הקבוצות האלימות שהביעו תמיכה בארגון הטרור ״חמאס״ ובעזה, הציגו שלטים המציגים את מדינת ישראל כמדינת אפרטהייד המבצעת פשעי מלחמה באוכלוסייה האזרחית.

אותן קבוצות פרו- פלסטיניות שמפגינות נגד ישראל ותומכיה במהלך תקופה ארוכה ניסו לבחון את גבולותיה של אוניברסיטת קולומביה ובליל ה- 1.5.24 הגיעו לקו האדום- אותם סטודנטים פרצו לאוניברסיטה ולכיתות שונות, שברו חלונות, זרעו הרס רב והתבצרו עד הגעת כוחות המשטרה. אחד מהסטודנטים הישראלים שלומדים באוניברסיטה התראיין לאחר הלילה ושיתף בתחושותיו כי עד אירוע זה, לא נקטה האוניברסיטה באף סנקציה משמעתית כלפי אותה התאגדות של סטודנטים. באחד הסרטונים מההפגנה ניתן לראות כי כל המפגינים עוטים כאפייה לראשם ואלו רעולי פנים כדי שלא יהיה ניתן לזהותם ובאירוע היו מעורבים מאות שוטרים ושימוש ברימוני הלם ומעצרים. עם סיום האירוע הזה, ביקשה נשיאת האוניברסיטה מהמשטרה להשאיר את כוחותיה בתוך תחומי האוניברסיטה עד שבועיים לאחר המקרה. מלבד אירוע זה התרחשו עוד מספר אירועים במקביל לאירועים נוספים באוניברסיטאות אחרות אשר גורמות לקהילה היהודית לדאוג ולחשוש לביטחונם האישי. סטודנטים ישראלים ויהודים כבר לא מרגישים בטוחים כשהולכים בקמפוסים השונים ובמקביל הסטודנטים הפרו- פלסטינים צוברים עוד ועוד ביטחון כשהם הולכים בקמפוס ומתנכלים ליהודים וישראלים ואף מונעים מהם להיכנס אל תוך תחומי הקמפוס. בין הסיסמאות שנאמרות אפשר לשמוע ״ציונים החוצה״. התנהגות זו לא מגיעה רק מצד הסטודנטים אלא גם מצד אנשי סגל בכירים ואף דיקנים באוניברסיטה, כאשר שלושה חודשים לאחר אירוע התבצרות הסטודנטים נחשפו התכתבויות בין שלושה מהדיקנים במוסד היוקרתי ובתוכן שרשרת הודעות פוגעניות עם מוטיבים אנטישמיים.

נשיאת אוניברסיטת קולומביה מינוש שפיק התפטרה בחודש אוגוסט 24׳, כארבעה חודשים לאחר אירועי ההתבצרות באוניברסיטה. לאחר קבלת הודעת ההתפטרות, יצאו פעילים פרו- פלסטינים לרחובות, פרצו לעצרת המועמדת הדמוקרטית לנשיאות ארה״ב קמלה האריס תוך שהם זורקים רימוני עשן ובכך גורמים לעצירת העצרת.

אירועים אלו משפיעים ישירות על תחושת הביטחון, הזהות הקהילתית והמעמד החברתי של יהודי ארצות הברית. סטודנטים טוענים כי עליהם להתמודד באופן קבוע עם הטרדות, אלימות פיזית ומילולית, קריאות אנטישמיות ותקיפות  במהלך אירועים פומביים בקמפוסים. בעדויות מסטודנטים שונים נטען כי הם קיבלו איומי מוות ואחת מהן שהתקינה מזוזה מחוץ לחדרה טרם המלחמה נאלצה לעבור חדר לאחר שהמון זועם דפק על דלתה במטרה לשכנעה שתטען כי ישראל פתחה במלחמת ״חרבות ברזל״. 

בדומה לקמפוסים אשר מייצגים מיקרוקוסמוס של העולם החיצוני, במרחב הציבורי ההפגנות מתקיימות גם הן רק בקנה מידה גדול יותר, מדאיגות את הרשויות השונות ואף את התושבים המקומיים ומתקיימות באופן קבוע, לרוב באתרים גדולים כמו כיכר דאם הממוקמת באמסטרדם, הולנד. 

שנה לאחר טבח ה- 7.10.23, התקיימה צעדה של תומכי ישראל בכיכר דאם לזכר הנרצחים ובתגובה לכך נתקפו פיזית ומילולית על ידי תומכי חמאס פרו- פלסטיניים, אותם עצרה המשטרה בגין הפרת מספר חוקים.

לאחר פרוץ הטבח נרשמה עלייה דראסטית בכמות ההפגנות נגד ישראל ברחבי אירופה ובששת הימים הראשונים למלחמה 69% מההפגנות היו נגד ישראל ולאחר ״יום הזעם״ עליו הכריז ארגון הטרור חמאס ב- 13.10, חלה עלייה משמעותית בהפגנות נגד ישראל וכעת הן מהוות כ- 95%. במקביל לכך, נרשמה עלייה חדה בתקריות האנטישמיות באירופה, לדוגמה בבריטניה נרשמה עלייה של 147% בתקריות האנטישמיות  בשנת 2023 בהשוואה לשנת 2022 כאשר רוב העלייה נרשמה לאחר ה-7.10.

נתונים אלו מעוררים דאגה מכמה סיבות עיקריות כשהראשונה שבהן היא התגברות השיח הקיצוני הן במרחב הציבורי והן ברשתות החברתיות. דובר מטעם ארגון ״קמפיין נגד האנטישמיות״ בבריטניה טוען כי הם מקבלים דיווחים באופן קבוע מההפגנות המתרחשות ברחבי לונדון ששם נשמעים קריאות לרצח עם, אנטישמיות ואף האדרת הטרור.

העלייה בכמות ההפגנות נגד ישראל ובעד ארגון הטרור חמאס, מלווה גם בתקריות אנטישמיות, שיח קיצוני ואף באלימות, חורגות בהרבה מהבעת דעה לגיטימית וכל מטרתן הן מתקפה על יהודים באשר הם, כאשר לא פעם מכילות קריאות שמערערות את עצם זכות הקיום שלנו כישראלים ויהודים. קשה שלא לראות את הסכנה המרחפת מעל רחבי אירופה, ארה״ב ובכלל העולם על הקהילות היהודיות וגם על הקשרים והשיתוף הפעולה הקיים בין מדינת ישראל למדינות אחרות. כשבברלין, לונדון, אוניברסיטת הרווארד וקולומביה עולות קריאות שמאשימות אותנו על עצם קיומנו, וכשבתי כנסת, עסקים יהודיים ואף אזרחים יהודים סובלים מהתקפות- זהו לא רק איום עליהם, אלא איום עלינו כחברה ואף בעיה כלל עולמית. כששנאה כזו גואה ללא מעצורים ברחובות, היא מערערת את הערכים הדמוקרטיים ומסכנת את ביטחונם של כלל האזרחים.

על השלטונות השונים להבין שעליהם לאכוף את שלטון החוק, למנוע הסתה לאלימות ולאנטישמיות היות ואירועים כאלו מצביעים על בעיה נרחבת יותר אשר עלולים להתפשט לפגוע גם באזרחים לא יהודים במדינות שונות. אם יכשלו השלטונות לאכוף ולעצור את גל האלימות המשתולל אזי אזרחים חפים מפשע יפגעו, תחושת הביטחון הכללי תיפגע ובנוסף לכך, המפגינים יחושו שחוסר התגובה מצד השלטונות שווה ערך למתן לגיטימציה לאירועים כאלו.

בזירת הספורט, קיימות דוגמאות שונות לתופעת הדה- לגיטימציה וביניהן- הסירוב ללחיצת ידיים בין ספורטאי מוצא ערבי כזה או אחר לבין הספורטאי הישראלי, או הסירוב לעלות לקרב נגד הספורטאי הישראלי. לצד זה, קיימים מקרים קיצוניים יותר שחוו ספורטאים ישראלים כמו הכדורגלן ליאל עבדה ששיחק בקבוצה הסקוטית ״סלטיק״ ואליו התנכלו האוהדים מאז ה- 7.10. סלטיק ידועה כקבוצה פרו- פלסטינית אשר הראתה והביעה את תמיכתה בחמאס ובעזה לאורך שנים ובמיוחד לאחר טבח החמאס. מספר חודשים לאחר מכן ליאל עבדה נאלץ למצוא לעצמו קבוצה חדשה בשל ההתנכלויות מצד אוהדי סלטיק.

בחודש נובמבר 24׳ שיחקה קבוצת הכדורגל מכבי ת״א במסגרת המפעל הליגה האירופית נגד קבוצת הכדורגל אמסטרדם אייאקס, לשם הגיעו וליוו את הקבוצה הישראלית כמה אלפים. לאחר המשחק, למרות עדכון משרד התפוצות הישראלי את הרשויות בהולנד, תקפו קבוצות של תומכי חמאס ממוצאים שונים, רובם מארצות ערב, את אוהדי הקבוצה הישראלית באמצעים שונים- אלות, סכינים ואגרופנים. אירוע זה ממחיש את ההשפעות הישירות של השיח האנטי- ישראלי ואנטישמי שהפך גלוי ומקובל יותר מאז ה-7.10. תקיפה זו, משמשת כדוגמה מוחשית לאופן שבו מאבק מדיני ולאומי הופך לתופעה של דמוניזציה רחבה ובמקרים כאלו, היעדר תגובה הולמת מצד הרשויות והשלטונות משדר מסר מסוכן שבו הישראלים, ואף מי שנתפסים כתומכי ישראל נותרים ללא הגנה ראויה.

דוגמה נוספת מהזירה הבינלאומית הממחישה את הקשר בין ספורט ופוליטיקה היא גביע העולם בכדורגל לנבחרות צעירות- המונדיאליטו, אשר היה מתוכנן להתקיים בקיץ 2023 באינדונזיה. זו הידועה בעמדותיה האנטי- ישראליות, סירבה לאחר את נבחרת ישראל בטורניר זה. החלטה זו עוררה סערה בינלאומית והביאה לכך שאופ״א ופיפ״א בחרו להעביר את הטורניר לארגנטינה כחלופה לאינדונזיה.

הנקודה הבעייתית במקרה הנ״ל היא העובדה שאינדונזיה לא נענשה על ידי פיפ״א בשל סירובה לארח את ישראל. התנהלות זו נראית תמוה בעיני רבים, שכן פיפ״א ואופ״א מדגישות באופן קבוע את חשיבות המאבק בגזענות, תחת הסלוגן No to racism (לא לגזענות). ההחלטה שלא להטיל סנקציות על אינדונזיה מערערת את האמון במסר הזה ומעלה שאלות לגבי מדיניות הארגון בנוגע לשילוב הפוליטיקה בספורט.

התופעה המתרחשת בעולם הספורט קשורה באופן הדוק לעולם התרבות, שכן שתי הזירות מהוות זירות מרכזיות שבהן המדינה מבטאת את זהותה הלאומית ומעמדה הבינלאומי. כשאמנים וסלבריטאים בינלאומיים כמו רוג׳ר ווטרס, סולן להקת פינק פלויד, להקה בולטת בעולם הרוק בפרט ובעולם המוזיקה בכלל, אין זה מפתיע שיכולת ההשפעה שלו רחבה מאוד כשהוא משמש כאחד הדוברים הבולטים של תנועת ה-BDS. בזירה זו נעשים מאמצים רבים מצד תנועות פרו- פלסטיניות ואנטי- ישראליות לקרוא לחרם תרבותי כללי על ישראל דרך ערוצים שונים. אחד מהם הוא דרך ה- BDS המפעילה לחץ על אמנים זרים שהודיעו על תכנונם להופיע בארץ כמו לורן היל בשנת 2015 אך השתכנעה לבסוף מדבריו של ווטרס שהפציר ממנה לא להופיע בישראל. 

מפעל האירוויזיון שנועד להיות תחרות שירה, ללא מסרים פוליטיים, משמש בשנים האחרונות כבמה לתעמולה ופרובוקציות כנגד מדינת ישראל דווקא בתחרות האמורה להוות מקום מאחד בעזרת המוזיקה. הדוגמה האקטואלית לימינו היא הצבת אולטימטום מצד סלובניה כלפי איגוד השידור האירופי לפסול את מדינת ישראל מהתחרות, באם לא יעשה זאת מסרו כי יפרשו מהתחרות.

דוגמה נוספת היא ביטול השתתפות של יצירה ישראלית וכוראוגרף ישראלי בפסטיבל המחול הבריטי EDIFF בטענה ללחצים רבים שהופעלו עליהם. היצירה הנקראת RAVE היא פרי יצירתו של הכוראוגרף דור ואלדר וזו אמורה לשמש כמיצג לאירועי ה- 7.10 אך בוטלה לאחר לחצים מעולם האומנות הבינלאומי.

עולם התרבות שאמור להיות נטול מסרים פוליטיים ובעל שפות אוניברסליות שמטרתן לאחד את בני האדם בסוף מהווה כעולם שגם הוא מפלג תרבויות שונות ועמים שונים. ביטול ההופעות והאירועים שבהם לוקחים חלק אמנים בין- לאומיים משפיע על ישראל לא רק בתחום הכלכלי, אלא גם בתדמיתה ובצורה בה נתפסת ברחבי העולם. מצב זה מעמיק את הבידוד התרבותי שישראל שרויה בו ופוגע ביכולתה לתרום גם היא לעולם העשיר הכולל בתוכו מוזיקה, קולנוע ואמנות. האנשים והתנועות המנסות לפגוע ולחבל בעולם התרבות הישראלי, מחבלות גם בתהליכי שיתוף הפעולה במזרח התיכון ובסוף אלו הגורמים המונעים מישראל ומדינות שונות ליצור עתיד משותף.