בשבועות האחרונים התרחשה בסוריה דרמה אלימה וטעונה, אשר כמעט ולא הצליחה לחדור את מסך הרעש של החדשות הגלובליות. בדרום סוריה, בעיר הדרוזית, א-סווידאא',  התרחש עימות ישיר, עקוב מדם, בין מיליציות ג'האדיסטיות המזוהות עם ארגון "היאת תחריר א-שאם" בראשות אבו מוחמד אל-ג'ולאני, לבין האוכלוסייה הדרוזית המקומית. לא מדובר בעוד תקרית אלימה בין-עדתית בסוריה - אלא בתמרור אזהרה אסטרטגי מהבהב באשר לאל-ג'ולאני ותומכיו - אשר "הוכשרו" והפכו לשחקנים אזוריים לגיטימיים. 

נדמה שסוריה שוב מחליקה לעבר פי תהום. אך הפעם, לא מדובר בשלטונו המתרופף של בשאר אסד, אלא בזה של מי שבעיני רבים נחשב למי שהפיל אותו - אבו מוחמד אל-ג'ולאני. האיש בחליפה והעניבה, שהציג עצמו כפתוח למערב, פרגמטי, שוחר יציבות אזורית, מתגלה כעת במלוא פרצופו: מנהיג ג'האדיסט רצחני, שאינו בוחל בטיהורים אתניים נגד מיעוטים בסוריה, כגון: דרוזים, נוצרים ועלווים.

"סוריה החדשה" - המסכה נופלת

אל-ג'ולאני מנסה להיפטר מתדמית הג'יהאדיסט כלפי חוץ ולבנות תדמית של מנהיג מודרני, מתקדם, המנהל משטר פתוח ומשתף פעולה עם המערב. במטרה להכשיר את המשטר בעיני כל ולקבלו כמשטר לגיטימי, פעל אל-ג'ולאני להסרת הסנקציות הרבות מעל סוריה ולאף לחתום על הסכמים של מאות מיליוני דולרים. רק לאחרונה נחתם בטרטוס הסכם בשווי 800 מיליון דולר עם חברת DP World האמירתית, בנוכחותו של אל-ג'ולאני עצמו, כחלק מתוכנית להקמת אזורי סחר חופשי ותשתיות ימיות. זהו שיאו של מהלך שבו המערב החל להכיר בשלטונו, עד כדי כך שארה"ב הסירה את ארגונו "היאת תחריר א-שאם" מרשימת ארגוני הטרור.

אך כלפי פנים, אל-ג'ולאני ואנשיו - ברובם יוצאי דאעש ואל-קאעדה - פועלים באלימות אכזרית נגד כל מי שאינו מוסלמי סוני ומבצעים טיהור אתני בחשאי בדרכם להחיל מדינת שריעה. המוקד האחרון: העדה הדרוזית בדרום סוריה.

כוחותיו של אל-ג'ולאני ביצעו בשבועיים האחרונים שורת פשיטות על כפרים דרוזיים במחוז א-סווידאא', כשבמרכזן עינויים, ביזה, חטיפות והשפלות. בסרטונים שהופצו, נראים לוחמיו של הג'ולאני מגלחים שפמים לדרוזים תוך שהם מכנים אותם "חזירים". בנוסף, האלימות לא כוונה רק לדרוזים: בדרכם לא-סווידאא', הציתו הג'יהאדיסטים את כנסיית סן-מישל בכפר א-צורה אל-כבירה.

כתגובה הקימו הדרוזים מיליציות חמושות וביצעו מארבים והתקפות נגד הג'האדיסטים תומכי משטר אל-ג'ולאני. חלקם אף הניפו את דגל ישראל מעל בתיהם - קריאה גלויה להתערבות חיצונית של ישראל. בנוסף, גם באזוארים אחרים נראו פעולות נגד המשטר הסורי: ההפגנות בעיר ג'רמאנא שליד דמשק כללו הסרת דגל "סוריה החדשה" של משטר אל-ג'ולאני, וקריאות המזכירות את ימי "האביב הערבי": "העם רוצה להפיל את המשטר".

התמונות מסוריה מעידות על שבר עמוק: סונים ג'האדיסטים תומכי המשטר קוראים "ח'יבר ח'יבר יא יהוד", ומנגד, המיעוטים מבקשים עזרה, גם מישראל. סוריה של 2025 אינה שונה מהכאוס של 2011 - אולי אף מסוכנת יותר, משום שהיא נתפסת בעולם כלגיטימית?

בתגובה לטבח בדרוזים, ישראל תקפה את המטה הכללי של משטר אל-ג'ולאני בכיכר אומיה בלב דמשק - פעולה שהועברה כ"מסר ברור" של קווים אדומים מצדה של ישראל. המסר: ישראל לא תאפשר הקמת ישות ג'יהאדיסטית על גבולה, ולא תעמוד מנגד כשמתבצע טיהור אתני. לפי דיווחים שונים, הפגיעה הייתה מדויקת, תוך הימנעות מהתלקחות אזורית - אך עם אמירה אסטרטגית עוצמתית.

במקביל לעימותים, מדווחים מקורות מהשטח על פיצול עמוק במחנהו של אל-ג'ולאני. ג'יהאדיסטים משבטים שונים ברחבי סוריה שתמכו במשטר והפלת משטר אסד ואף בכירים בארגון היאת תחריר א-שאם, טוענים כי אל-ג'ולאני "מכר את נשמתו" להסכמים עם מדינות המפרץ והמערב, בעוד הלוחמים בשטח - שהתחנכו על משנתו של אוסאמה בן לאדן - מאשימים אותו בבגידה בערכי הג'האד. ההתקוממות הפנימית הזו מתחזקת, כאשר זרמים חדשים בתוך תחריר א-שאם מתחילים לפעול בצורה אוטונומית. פעילים רבים מקרב שבטים סונים-ג'יהאדיסטים המשיכו באלימות כלפי הדרוזים ,גם לאחר הסכם הפסקת האש בין כוחות המשטר של אל-ג'ולאני לבין ההנהגה הדרוזית, בראשות שיח' חכמת אל-הג'רי. 

ישראל - משקיפה או שחקן פעיל?

האירועים הנוכחיים מציבים את ישראל בפני צומת אסטרטגי. מצד אחד, מדובר באיום ישיר בגבולה הצפוני - משטר שמקדם ג'האד ומקבל לגיטימציה בינלאומית. מצד שני, התמוטטות מלאה של סוריה עלולה ליצור ואקום מסוכן שיהפוך קרקע פוריה להתחזקות גורמים כגון כוחות הג'יהאדיסטים והשבטים הסונים, או מאידך, כניסה מחודשת של איראן, חיזבאללה או גורמים חדשים.

ההתערבות הישראלית עד כה הייתה מדודה אך חכמה. היא שידרה מסר: לא נעבור בשתיקה מול טיהור אתני של בעלי בריתנו הדרוזים, אך גם לא נגלוש למלחמה כוללת. במקביל, גוברות הקריאות לישראל לפעול - לא רק מהאוויר, אלא גם בתמיכה מודיעינית ולוגיסטית ישירה בדרוזים בדרום סוריה.

האם האיש ש"הפיל" את אסד ייפול גם הוא? האם משטר אל-ג'ולאני - שראה עצמו כיורש הלגיטימי של הסדר הסורי - יקרוס תחת משקל הכוחות הג'האדיסטים המרכיבים את משטרו? אותם כוחות רדיקליים , שלחמו לצד אל-ג'ולאני והפילו את משטרו של אסד רואים בכל סטייה מדרך הג'יהאד כבגידה בהם, באנשים שהביאו את אל-ג'ולאני לשלטון במקום משטרו של אסד.  

ככלל, מנקודת מבט ג'האדיסטית, נסיגה או הסכם נסיגה של לוחם הג'האד הינו רק הסכם "זמני", "נסיגה זמנית", עד אשר יתחזק ויצא שוב לבצע ג'האד. 

חידוש מלחמת האזרחים מהווה תרחיש ריאלי בין סונים ג'האדיסטים רדיקליים למיעוטים מגוונים, ועם איום ממשי על מדינות האזור. סוריה, שוב, הופכת למוקד מערכתי שבו מעצמות, טרור ומיעוטים נלחמים על עתיד המזרח התיכון.

עבור ישראל, הצהרות הג'יהאדיסטים כי "היהודים הם הבאים בתור" והפוגרום שביצעו בא-סווידאא', מעלים נורות אדומות בוהקות המזהירות מתרחיש אימים בדמות ה-7 באוקטובר על גבולה הצפוני. הפעולות המזוויעות שבוצעו בא-סווידאא' מזכירות את איורעי ה-7 באוקטובר בעוטף עזה: חטיפות של תושבים, התעללות פיזית, שריפת בתים ואף ביזת רכוש. מדובר בישות ג'באדיסטית שלקחה השראה מהטבח אותו ביצעו חמאס ותומכיו. זוהי תשתית תודעתית של חמאס ודאעש גם יחד. כמו בעזה, גם באידליב ודמשק מחמשים ומגייסים ג'האדיסטים כך שיבצעו ג'האד נגד מיעוטים, לכך אף מצטרפים שכירי חרב ג'יהאדיסטים מאזורים שונים בעולם, כאשר מרביתם מגיעים ממדינות מרכז אסיה. מנגד- הישות הג'האדיסטית הזו מקבלת לגיטימציה כלפי חוץ המאפשרת לה לבצע פשעים אלו באין מפרע וללא פיקוח בינלאומי. 

ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה לחזור על מחדל ה-7 באוקטובר. 

מה על ישראל לעשות?

יש לחקור את השכבות העמוקות של הנהגת משטר אל-ג'ולאני, להבין את תהליכי הרדיקליזציה, ולזהות מראש תהליכים המצביעים על כוונות או התארגנות ליום פקודה.

כמו כן, יש לשלב ידיים עם אחינו הדרוזים המבקשים עזרה מפורשות מישראל ומהווים את קו ההגנה האחרון אל מול האיום הג'יהאדיסטי. זוהי הזדמנות היסטורית לבנות ברית צבאית אמיתית, שתשלב אמצעים לוגיסטיים ומודיעיניים וליצור אזור חזק ויציב שיצור חיץ בין הג'יהאדיסטים בסוריה לבין רמת הגולן.

יש לשבור את הלגיטימציה הבינלאומית של משטר אל-ג׳ולאני. כשם שחמאס ניסה לבנות נרטיב סביבו ולהציג עצמו בעמדה כ״נציג העם הפלסטיני״ - כך מנסה משטר אל-ג׳ולאני להציג עצמו כ״נציגו של העם הסורי״ שסבל תחת  העול של משטר אסד. ישראל חייבת להוביל קמפיין בינלאומי בכמה חזיתות: דיפלומטית, תקשורתית ומשפטית- קמפיין שיחשוף את פשעיו של משטר אל-ג׳ולאני מבית ויחזיר אותו לרשימת ארגוני הטרור ולהיפך סנקציות חדשות ונוקשות.

ברמה הצבאית יש לשמר עליונות אווירית, תוך יצירת משוואת הרתעה. התקיפות האחרונות בדמשק צריכות להפוך לדפוס. על ישראל לשמר יכולת תקיפה בכל מקום שבו מתקרבת תשתית טרור לגבולה – עם מסר ברור: לא תהיה ריבונות ג'האדיסטית בגולן.

על ישראל לפתח מוכנות אזרחית יישובית הכוללת אימונים טקטיים ותדרוך ביטחוני לאורך הגבול הצפוני. אסור כי יישובי רמת הגולן והגליל העליון יופתעו ויסוכנו בתרחיש דומה ל-7 באוקטובר בעוטף עזה. יש לבסס רשת ביטחון ברמה היישובית ברמת הגולן והגליל העליון שתכלול מערכת התרעה אקטיבית ומנגנוני תגובה מהירים.