תפיסות חברתיות ורמת המוטיבציה להתגייס לשירות בצה"ל

1.מבוא

מאז מתקפת ה-7 באוקטובר 2023 ופתיחתה של מלחמת "חרבות ברזל" מחקרים וסקרים מציגים עלייה חדה במוטיבציה לשירות בצה"ל, ובעיקר בנכונות לשירות קרבי, לאחר עשור שבו דווח על מגמה מואצת של העדפת מסלולים לא-קרביים, וממותגים ממניעים אינדיבידואליסטיים בקרב הנוער הישראלי. תופעה זו מגובה בסקירות עומק בתחום צבא–חברה, המצביעות כי אירועי טראומה לאומיים משנים במהירות את תעדוף הערכים של מלש"בים, ומחזירים קדימות למניעים אידאולוגיים–נורמטיביים. אך יציבות המגמה תלויה בגורמי אמון, הוגנות, כשירות ותמיכה מוסדית לאורך זמן. מסמכים מקצועיים בפסיכולוגיה צבאית מוסיפים ומדגישים כי מוטיבציה ראשונית לשירות צבאי מושפעת גם ממסגור חברתי–ציבורי ומהנראות של תרומת הלוחמים, ובלעדי מנגנוני מיצוב (אמון בפיקוד, תנאים, הוקרה) מגמה זו עלולה להישחק עם הזמן. 

לאורך הדור האחרון מחקרים הצביעו על תזוזה הדרגתית בתמהיל המוטיבציות של הנוער הישראלי בהקר גיוס לצבא: מעבר מקו אידאולוגי–קולקטיביסטי לקו אינדיבידואליסטי (מימוש עצמי, תועלת אישית), לצד התייצבות יחסית ברצון להתגייס ושינויים בנטייה לתפקידי לחימה לפי מגדר, רקע משפחתי ומרחב מגורים. מקרי מבחן קודמים המחישו כיצד קיטוב ציבורי ועמימות לגבי הישגיות מבצעית פוגעים בנכונות לשירות תובעני, והופכים תפקידים טכנולוגיים לאטרקטיביים יותר. נקודת הבסיס הזו מאפשרת להעריך את עוצמת ה"היפוך" לאחר 7.10.

מחקרי תנועת "הביטחוניסטים" זיהו את המגמות המתוארות, תוך הדגשת שתי שכבות: מיפוי אתוס ותפיסות לפני ובמהלך המלחמה, וכן הודגמו משתנים תפעוליים למורל ולנכונות מתמשכת. האוגדן "עם לוחם" (הביטחוניסטים, 2025) מציג ממצאים על חשיבות הדגשת הישגים כמקדמי מוטיבציה לאורך זמן, לרבות במערך המילואים, זאת לצד משתני רמת דתיות ואזור מגורים. מחקר האתוס ממקם את בחירות הדור הצעיר בתוך הרעיון של "צבא העם" הבא לידי ביטוי בהשפעת משתני הרקע (מגדר, דתיות, שירות הורים), וכן מסביר כיצד אירועי זעזוע משנים את סף הנכונות להתנדבות לתפקידי לחימה.  

עם זאת נטען כי הוויכוח סביב חלוקת הנטל בחברה הישאלית, ובעיקר שאלת גיוס החרדים, משמש ציר הסבר מרכזי לתנודתיות המוטיבציה. כאשר נתפסת אי-הוגנות מבנית, תחושת ההדדיות נפגעת והנכונות לשירות משמעותי נשחקת. הספרות מצביעה כי תחושת הוגנות מהווה "משתנה מתווך": היא מחברת בין דחף ערכי–רגשי לבין התנהגות מתמשכת של התייצבות וגיוס לתפקידי לחימה ומילואים. הפחתת הקיטוב, מסגור ציבורי מאחד והצגת הישגים מדידים הם כלים אפקטיביים לתמיכה באמון, במיוחד לאורך מערכה מתמשכת. 

שאלת המחקר:

מהן ההשפעות של המלחמה המתמשכת על תפיסות חברתיות ועל רמת המוטיבציה של הנוער להתגייס לשירות בצה"ל בכלל ולשירות קרבי בפרט?

שאלות משנה:

1. האם תפיסת האתוס הביטחוני-חברתי השתנה בקרב הנוער הישראלי בשנתיים האחרונות?

2. בקרב אילו קהלים מסתמנת עלייה במוטיבציה, ובאילו קהלים המגמות הן שונות?

3. מהן ההשפעות המשפחתיות בהקשר המוטיבציה לשירות קרבי?

4. מהי השפעתו של ממד הזמן (התמשכות המלחמה) על המוטיבציה לשירות בצה"ל?

5. האם קיימת השפעה של הקונפליקט החברתי בהקשר גיוס החברה החרדית על מוטיבציית הגיוס?

המחקר ידון בשאלות אלה תוך ניתוח מגמות האורך מאז שנת 2016 בהקשרי תפיסות חברתיות ורמת המוטיבציה של הנוער להתגייס לשירות בצה"ל. 

2.סקירת ספרות

א.מגמות בתחום המוטיבציה לשירות בצה"ל

סקרי צה"ל ב-3 השנים האחרונות מצביעים על מעבר מירידה ב-2022 ברמת המוטיבציה לשירות בצה"ל לעלייה חדה בשנים 2024–2025, עם שיעור גבוה של רצון לשירות קרבי, ובאופן המעיד על התחזקות הממד הביטחוני ביחס לממד החברתי בתקופת חירום ממושכת (מידע לעם, 2023; מידע לעם, 2025). מסמכי מדיניות תיארו בעבר שחיקה בהכרת הצורך בשירות וחוסר יציבות במוטיבציה, בעוד שבתקופת מלחמת "חרבות ברזל" נרשם שימור ואף עלייה במוטיבציה לצד עיסוק מחודש בצדקת הלחימה (המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2023; צה"ל, 2025).

ועם זאת, סקרי דעת קהל עדכניים מצביעים על רגישות המוטיבציה למסגרות נורמטיביות כדוגמת חוקי גיוס ושוויון בנטל, כאשר תפיסת אי-שוויון צפויה לפגוע במוטיבציה לשירות קרבי חרף איום ביטחוני מוגבר(INSS, 2025). העלייה בולטת במיוחד בקרב גברים בעלי התאמה קרבית, עם שיעורי רצון גבוהים ליחידות לוחמות, ובמקביל ניכרת עלייה מתונה בקרב נשים בעלות נתונים מתאימים ( ;Ice, 2025 שובל, 2025; מידע לעם, 2025). בהמשך לכך, ממצאים על האתוס החברתי מעידים שהבדלים ערכיים לפי מגדר, דתיות, אזור ומעמד נשמרים; לצד העדפה גוברת למודיעין וסייבר נרשמת יציבות ואף התחזקות מתונה במקצועות הלחימה, כך שהמוטיבציה מתפזרת באופן שונה בין מסלולים וקבוצות (IDSF, 2023).

הנתונים המפורסמים לציבור הישראלי מצביעים בשנות מלחמת "חרבות ברזל" על שינוי מגמה ועלייה במוטיבציה לגיוס, ועם זאת סקרים אחרים מצביעים על קיטוב החברה הישראלית וקונפליקט ערכי-פוליטי על רקע קשיי גיוס האוכלוסיה החרדית, המאבק ברפורמות ממשלתיות, והביקורת על התמשכות המלחמה, לרבות הטיפול בסוגיית החטופים בידי חמאס. מגמות חברתיות אלו שמות סימן שאלה על תקיפות גל המוטיבציה של הנוער לאורך זמן, ומהות ההשפעה של הקונפליקט החברתי על מגמה זו.

ב.השפעות משפחתיות

מחקרי אתוס חברתי מצביעים על העברה ערכית בין-דורית: שירות הורים, רמת דתיות, אזור ומעמד משפיעים על נכונות הילדים לשירות בכלל וביחידות קרביות בפרט, כולל הבדלים בתרומת האב והאם לממדים ביטחוניים מול אזרחיים-ליברליים של ההנעה (IDSF, 2023). הממצאים מתיישבים עם תיאוריות מסורת ומטען ערכי-חברתי שלפיהן התא המשפחתי מתווך תפיסת איום, מחויבות והתנדבות, ובכך מכוון את תגובת המוטיבציה לשינויי מציאות ביטחונית.

ככל שמדובר בשירות המילואים בישראל, הנכונות להמשיך ולשרת מושפעת מתמריצים כלכליים, מתנאי תמיכה, רמת ציוד לחימה, ופחות מהצהרות ערכיות גרידא, מה שמבדיל בין החלטות גיוס ראשוניות לבין שימור מוטיבציה לאורך שירות ממושך (IDSF, 2025). ועם זאת סקרי דעת קהל מצביעים על קשיים במוטיבציה להמשיך ולהתגייס למילואים למאמץ המלחמתי (Ynet, 2025) , ממצאים אלה עשויים להצביע גם השפעות פנים משפחתיות – עומס שירות מילואים המשפיע על נכונות גיוס לקרבי בתוך הבית. 

הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח הטענה כי העומס על משפחות המשרתים הפך לבלתי-נסבל, וכי אין ייתכנות להמשיך את המלחמה בשל מצוקות משפחתיות רגשיות, כלכליות, וקרייריסטיות (הרוש, 2025). העומס חסר התקדים לאורך זמן עשוי להוות "עקב אכילס" בהקשר מוטיבציית הגיוס, כביכול בשל הקושי של התא המשפחתי והשפעתו על נכונות הילדים לשרת כפי שהוצגו במחקרים בעבר (Itsik ,2021).

ג.התמשכות המלחמה  

מסמך צבאי עדכני מתאר מחויבות ציבורית גבוהה לגיוס בצד סימני שחיקה בהקשרי מוטיבציה, המתאפיינים במגמה שאינה ליניארית לאורך התמשכות הלחימה (צה"ל, 2025). מחקרי מילואים מעידים כי במרוצת הזמן משקלם של גורמים תפעוליים ומוסדיים כגון ציוד, תנאי שירות ותמריצים, גדל ביחס להתלהבות הראשונית של סולידריות לאומית אשר אפיין את הגיוס ההמוני בתחילת המלחמה (IDSF, 2025).

סקרי מדיניות מראים כי עיצוב מסגרות חוקיות ושיח השוויון בנטל משפיעים לשלילה על המוטיבציה לאורך זמן, במיוחד כאשר המלחמה מתמשכת והמרכיבים הנורמטיביים-פוליטיים מקבלים משקל הולך וגדל (פוקס, 2025). הטענה נתמכת בשורה של סקרי דעת קהל ומסמכי מדיניות המראים כי עיצוב המסגרת החוקית סביב גיוס ושוויון בנטל מתורגם ישירות לתפיסות הוגנות ולתחושת לגיטימיות, שמזינות את המוטיבציה לשירות לאורך זמן במיוחד בעת לחימה ממושכת (INSS, 2025). 

ממצאי סקר יולי מצביעים שרוב משמעותי בציבור היהודי סבור שחוק הפוטר את מרבית החרדים משירות יפגע במוטיבציה לשירות קרבי, ועלייה זו בעוצמת העמדה ביחס לספטמבר 2024 משקפת רגישות גוברת למנגנוני חלוקה הוגנת של נטל בעת מלחמה מתמשכת. נוסף על כך, מסמכי מדיניות נוספים של המכון למחקרי ביטחון לאומי מזהירים כי דיפרנסאציה חדה בחוקי השירות עלולה לפגוע לאורך זמן בנכונות ל"שירות משמעותי", כלומר בהיבטי מוטיבציה איכותיים ולא רק בשיעורי גיוס גולמיים.

במקביל, השיח הנורמטיבי-פוליטי סביב "שוויון בנטל" מחדד את משקל ההיבטים הערכיים והמוסדיים על החלטות הפרט, באופן שמתגבר ככל שהמלחמה נמשכת והעייפות הציבורית והצבאית גוברות (JPPI, 2025). מדד החברה הישראלית במרץ 2025 מצא שרוב הציבור מייחס לקידום חוקי גיוס/פטור שיקולים פוליטיים של הישרדות קואליציונית, מה שמערער אמון ומצמצם היענות מתוך מחויבות אזרחית—דוגמה לכך שייחוס מניעים פוליטיים לפוליסת גיוס פוגע בלגיטימציה הנתפסת של המסגרת החוקית.  

מנגנוני שחיקה וסיכונים

התמשכות הלחימה בצד עומסים משפחתיים מנטליים, ופוליטיזציה של השיח הביטחוני מהווים גורמי שחיקה מובהקים. מחקרי צבא–חברה ופסיכולוגיה צבאית מדגישים כי בלעדי תמיכות משקי בית, תנאי שירות, ותקשורת אמינה–שקופה, מוטיבציה ראשונית דועכת והעדפות השירות נעות חזרה למסלולים נמוכי-סיכון. מפתח מרכזי הוא "מיצוב משמעות" בתוך מסגרות ביצועיות: מפקדים, יחידות ולכידות חברתית מוליכים נכונות כללית למחויבות יומיומית, ועשויים להוות משנים גדולים יותר מקמפיינים תודעתיים קצרי-טווח. 

סיכום סקירת הספרות

הנתונים המפורסמים ב-3 השנים האחרונות אודות המוטיבציה לשירות בצה"ל, וליחידות קרביות בפרט מציגים היפוך מגמה חד: ממגמת ירידה עד שנת 2022 לעלייה חדה בשנים 2024–2025, עם צמצום חלקי בפערים מגדריים ושונות בין מגזרים ומקצועות, כאשר התא המשפחתי מתפקד כמנוע ערכי והמסגרות המוסדיות מייצבות או שוחקות מוטיבציה לאורך זמן (מידע לעם, 2023; מידע לעם, 2025;; INSS, 2025צה"ל, 2025).

ועם זאת, כאמור, לממצאים אלו עשוייה להיות שחיקה תהליכית, בעיקר נוכח משך המלחמה, עומס על העורף, העומס על משפחות המשרתים, המחיר בנפגעים מאז תחילת המלחמה והקונפליקט החברתי סביב פטור מגיוס לקבוצות בחברה הישראלית – היבטים אלו מחדדים את שאלת המחקר: מהן ההשפעות של המלחמה המתמשכת על תפיסות חברתיות ועל רמת המוטיבציה של הנוער להתגייס לשירות בצה"ל בכלל ולשירות קרבי בפרט?

3.ממצאים

א.מתודולוגיה:

המחקר הנוכחי מתבסס על שיטה כמותנית תוך שימוש במדגם שהופץ ברשתות החברתיות במהלך החודשים אוגוסט-אוקטובר 2025, ממוקד לשכבת הגיל 16-18. במחקר השתתפו 445 בני נוער (למטרת טעות דגימה מקסימלית של 0.05), בהנחת מוצא של . N=250,000 במדגם הותרה אופצייה להשארת פרטים לטובת השלמה איכותנית במידה ויידרש – 43% מהמשתתפים השאירו פרטים לשם ראיונות עומק.

המחקר מהווה פעימה חמישית במסגרת דגימת הנוער בעשור האחרון, ושלישית מאז פרוץמלחמת "חרבות ברזל". הוא מהווה אבן דרך משמעותית בהבנת המגמות הפוקדות את הנוער מאז פריצת המלחמה, ואת השפעותיה על בסיס המדדים שעוצבו בשאלון האורך, שעל בסיסו בוצעה השוואת ההשפעות בין משתנים דמוגרפיים, סוציו-אקונומיים, חברתיים ומשפחתיים, ובראי 5 תקופות שונות: 2016-2017, 2018-2021, 2022-2023, 2024, 2025. 

איסוף הנתונים מתבסס על דיווח עצמי בשאלון אינטרנטי הבוחן מספר אשכולות: האתוס הלאומי-ליברלי, המוטיבציה לשירות בצה"ל, תפיסת האיומים הביטחוניים, ההשפעות המשפחתיות וכן השפעות סוציואקנומיות וגיאוגרפיות.  

מגבלת המחקר – 

במדגם קיים תת-ייצוג של האוכלוסיה החרדית שאינה מצויה לרוב ברשתות החברתיות, וכן באוכלוסיה הערבית שרובה המוחלט אינו מתגייס לשירות חובה בצה"ל. עם זאת, מספר המשתתפים המעידים על עצמם כ"דתיים אדוקים או חרדים" הוא גבוה יותר מאשר במחקר האורך שהמתקיימו על-ידנו בתחום זה בעשור האחרון.

ב.חתך המשתתפים (n=445):

גיל ממוצע – 17.7

מגדר – 37% נשים, 63% גברים.

אזור מגורים – מרכז 37%, פריפריה קרובה 29%, פריפריה רחוקה 30%, ספר ועימות 4%

לאום – יהודי 92%, דרוזי 2%, אחר 6%

רמת דתיות – אנטי דתי 4%, חילוני 36%, מסורתי 17%, דתי 38%, דתי חרדי 5%

ג.העדפת סוג שירות:

גרף 1 ממחיש את מגמת המוטיבציה לשירות בקרב בני נוער טרום‑גיוס בין השנים 2016 ל‑2025:אם בראשית התקופה ניכרה נטייה להעדיף בעיקר תפקידי תומך‑לחימה, הרי שבמהלך השנים הולכת ומתבלטת מגמת עליונותם של תפקידי הלחימה עצמם – ביטוי לנטילת חלק פעיל בהגנת המולדת. תפקידי העורף, שבעבר זכו לביקוש גבוה מפנים בהדרגה את מקומם, אף שעדיין מהווים נדבך מסוים בתמהיל ההעדפות.

הגרף מצביע על כך ששנת 2023 מסמנת נקודת מפנה ברורה: הדרישה לתפקידי לחימה מזנקת ומשקפת הכרה גוברת בכך שהתרומה המרכזית לביטחון הלאומי עוברת דרך החזית המבצעית. ב‑2024 וב‑2025 המגמה מתעצמת– תפקידי הלחימה מקבלים עדיפות ראשונה ומובהקת, ואילו תפקידי תומך‑לחימה ממשיכים להוות בסיס חשוב ומוערך במעטפת הכוח הצבאי.

קטגוריית ״אחר״ עוברת לשוליים, בטווח חד‑ספרתי עד נמוך‑דו‑ספרתי, ומדגישה כי רוב בני הנוער בוחרים להציב את שירותם בשלושת המסלולים העיקריים – לחימה, תומך‑לחימה ועורף – מתוך מחויבות עמוקה לשירות החיוני למדינת ישראל.

ד.עמדות מול היגדים:

בניתוח העמדות החברתיות בקרב הנוער בישראל התמונה משקפת הבנה כי מציאות ביטחונית קשה מחייבת עמדה נחושה. בסולם העמדות, הנפרס בין 2016 ל‑2025, ניכרת היטב ההקשחה בשנות המלחמה 2023 עד 2025—כאשר תחושת האיום גוברת ומתחזקת התמיכה במדיניות תקיפה ובסמכויות רחבות למוסדות המדינה. לאורך התקופה נראית מגמה כפולה: מחד יש נכונות הולכת וגוברת להחמרה מול אויבים בזמן מלחמה; מאידך, נשמרת רגישות זהירה כלפי נושאים של סובלנות אזרחית, כאשר בחלק מהמדדים הסובלנות מתמתנת לנוכח תחושת סכנה ביטחונית. התחזקות בתפיסת האיום אף מתבטאת בהערכות לגבי הסבירות למלחמה: אם ב‑2016 ו‑2019 הוערכה הרמה כגבוהה‑בינונית, הרי שבשנות המלחמה הופכת היא לנחרצת יותר.

בשאלת שירות נשים בתפקידי לחימה, אף שהדירוג נותר גבוה יחסית (מעל 4 מתוך 5), המגמה מצביעה על ירידה מסויימת בתמיכה. הדבר עשוי לשקף הבנה כי קיימים גבולות פיזיולוגיים ומנטליים בהקשר יחידות חוד, צורך מתמשך והשלכות על שירות מילואים - על כוחות הלחימה לשמור על יעילות מרבית מול אויב. באותו אופן, הירידה בפתיחות למגורים לצד שכנים ערבים מבטאת לא שנאה אלא מציאות ביטחונית ותחושת איום שמחריפה בשנות הלחימה. לעומת זאת, הרף הנמוך ביחס ל״הדחת חברי כנסת״ מבליט את מחויבות לעקרונות דמוקרטיים ולרתיעה מניצול של כלים חריגים במאבק פוליטי פנימי.

בתחום החירויות האזרחיות מתגלם המתח המוכר של עם הנמצא במלחמה: תמיכה בעקרונות משפטיים, כמו ייצוג לטרוריסטים בתחילת העימות ב‑2023, מתחלפת בתפיסה ביטחונית‑פרגמטית ב‑2024–2025. מנגד, ניכרת עלייה עקבית בחשיבות חופש הביטוי. מגמה זו מעידה על כך שהנוער בישראל רואה בחשיפת מידע אמין ובדיון ציבורי פתוח אמצעי לחיזוק כושר העמידה והלגיטימציה של הממסד—גם בשעת חירום.

בנושא התקציב הביטחוני, התמיכה בקיצוץ נותרה חלשה לכל אורך התקופה, וב‑2025 אף צנחה עוד יותר, מה שממחיש את ההכרה כי ביטחון הוא יסוד הקיום הלאומי. מעל לכל, האמירה ״מדינה פלסטינית = סכנה קיומית״ קיבלה לאורך כל השנים תמיכה גבוהה מאוד, ובשנות המלחמה אף נרשמה עלייה ברורה—הוכחה לכך שנוער מפענח נכון את המציאות: הקמת ישות פלסטינית משמעה סכנה.

רמת הקונצנזוס (רמת השונות בין משיבים)

הנתונים בגרף 3 משקפים במובהק את כוחה של התודעה הלאומית ואת שמירת הלכידות גם בשנות חירום קשות. רוב הפרמטרים מצביעים על רמת הסכמיות יציבה בין המשתתפים, ובחלק מהנושאים אף ניכרת מגמה של התחזקות. כך למשל, גוברת ההסכמה לגבי ההבנה ש״מדינה פלסטינית מהווה סכנה קיומית״, לצד התנגדות מובהקת לרעיון של פגיעה בתקציב הביטחון—עמדה המשקפת את הפנמת הצורך בהגנה ובצבא חזק. מנגד, ניכרת ירידה בהסכמיות על התמשכות הלחימה או סביב פתיחות למגורים לצד שכנים ערבים—תוצאה של מתח ביטחוני מתמשך. אולם, ראוי להדגיש כי למרות שנתיים רצופות של מלחמה מורכבת ורב-זירתית, הנוער שומר על קונצנזוס יציב במרבית הממדים החברתיים והדמוקרטיים: קיימת אחיזה בנורמות של ייצוג משפטי, חופש ביטוי, שמירת מעמד הכנסת ומוסדותיה, וכן המשך ההסכמה הרחבה על שילוב נשים בתפקידי לחימה.

ה.תפיסת אתוס:

הנתונים בגרף 4 מצביעים על שימור המגמה, לפיה בקרב הנוער הישראלי יסוד האתוס לאומי חזק יסוד האתוס הליברלי. ועם זאת לאורך העשור האחרון לא מזוהה שחיקה של יסוד האתוס הליברלי, וביתר שאת נוכח שנות המלחמה, בייחוד על רקע הקיטוב החברתי. ככל שהממצאים מראים, ההשפעה בקרב הנוער בהקשרים אלו נותרת שולית. הממצאים שוב ממחישים כי בין ערכים לאומיים ובין ערכים ליברלים אין מדובר ב"משחק סכום אפס". 

ו.עמדה פוליטית:

הניתוח בגרף מספר 5 מצביע על דפוסי ההצבעה של הנוער הישראלי – המגמה מצביעה על כך  שקטגוריית ״אחר״ היא זו שמתפתחת משמעותית בעיקר על חשבון התמיכה בשמאל. מגמה זו עשויה להצביע על רצון בקרב הנוער לראות מסגרות פוליטיות חדשות בעלות אוריינטציה לאומית – המגמה מראה כי אין מדובר במחאה רגעית או שולית, אלא בתהליך שעשוי לערער את התמיכה במסגרות הפוליטיות המוכרות בעיקר מימין.

שיעור ההזדהות עם מחנה הימין בקרב בני נוער טרום־גיוס הוא הגבוה והיציב ביותר לאורך כל התקופה, נע בעקביות סביב 40–45 אחוזים, ומבסס את הימין כעמוד השדרה הערכי והמחנה הגדול בדור המתגייסים הבא, על יסוד תפיסת אחריות לאומית וחוסן ביטחוני.

ז.עמדה בהקשר שירות החברה החרדית:

הנתונים בגרף 6 מצביעים על עלייה ברורה בנכונות להתגייס גם כשברקע עומדת תחושת אי־שוויון סביב גיוס החברה החרדית: הממוצע היומי של המדד "גיוס למרות השתמטות חרדית" עלה מכ-3.5 (מתוך 5) בתחילת 2023 ל-4.5 בספטמבר 2025, עם מגמת עלייה עקבית לאורך התקופה שנמדדה. המשמעות היא  שיותר ויותר צעירים מביעים נכונות להתגייס למרות המתח הציבורי סביב פטור החרדים.

ככל הנראה בתקופה של חירום וביטחון רגיש, השיח הציבורי והחוויה הקולקטיבית נוטים לחזק את התחושה ששירות צבאי הוא אחריות אזרחית ומוסרית, ולעיתים אף סמל סטטוס חברתי—גם אם קיימת תחושת "אי־צדק" סביב מי שאינם משרתים. כך נוצר מצב שבו המסר החברתי על "שותפות בנטל" טופס תאוצה, ומטים את העמדה המעשית לכיוון של הסכמה רחבה יותר לשירות, גם אצל מי שמבקרים את ההסדרים הקיימים.

למרות המחלוקת הציבורית סביב גיוס חרדים, הנתונים מציגים מגמה של התחזקות נכונות להתגייס לאורך השנתיים האחרונות בערך, כנראה על רקע תחושת חירום משותפת והעמקה של השיח על אחריות ושותפות. במקביל, הוויכוח העקרוני על שוויון בנטל לא נעלם—אך בפועל, יותר צעירים נכונים לשירות בצה"ל, ובדגש על גיוס קרבי ביחס לעבר.

ח.מתאמים בולטים בין משתנים:

הסבר המתאמים בין המשתנים:

הקשר לאומיות וליברליות (r שלילי): הכוח של הקשר משקף רצף אידאולוגי אמיתי. יחד עם זאת, ניכרת זיקה ללאום בצד מחויבות לזכויות הפרט. כלומר, קיים ניגוד אך הוא אינו מוחלט.

הקשר דתיות, לאומיות וליברליות (לאומיות–דתיות r חיובי; ליברליות–דתיות r שלילי): הדפוס מוכר בישראל רב־שבטית. מעיד על תקיפות המדדים.

הקשר עמדות כלפי שירות נשים בקרבי (ליברליות r חיובי; דתיות ולאומיות r שלילי): הפערים משקפים ערכי שוויון מול תפיסות תפקידים מסורתיות וביטחון מבצעי. גישה המביאה לידי ביטוי חתירה לכשירות, וצרכי כוח-אדם—לא סטריאוטיפים.

הקשר תחושת איום ותמיכה בהמשך הלחימה (r חיובי בינוני): כאשר הציבור חש איום מוחשי, התמיכה במהלכים תקיפיים גוברת. מצביע על כך שהנוער הישראלי נותר בתפיסה אגרסיבית אל מול איומים ביטחוניים.

הקשר מוטיבציית גיוס (לאומיות r חיובי; חשיפה משפחתית לשירות r חיובי): מצביע על כך שערבות הדדית וזהות קהילתית מחזקות נכונות לשירות.  

ראוי להדגיש כי המשתנים: רמת דתיות, שנתון, מעמד סוציו-אקונומי, ואזור מגורים – אינם מובהקים בקורלציות ובמודל הרגרסיה במחקר הנוכחי ביחס לעבר– מאז תחילת הדגימה ב-2015 נראה כי בקרב הנוער השפעתם של משתנים אלה בהקשר המוטיבציה לשירות בצה"ל הפכה ללא מובהקת.

 ח.מודל רגרסיה – משתנה תלוי מוטיבציה לשירות קרבי:

בבחינת המודל – נמצא כי רמת המובהקות שלו הינה גבוהה מאוד. פירוט השפעתם של משתנים:

דירוג ההשפעה (מגבוה לנמוך) של משתנים מובהקים במודל:

- מגדר: המוטיבציה של נשים לתפקידי לחימה נמוכה באופן מובהק ביחס לגברים

- תפיסה/תודעה לאומית: השפעה חיובית חזקה על המוטיבציה לשירות קרבי

- שירות ההורים (סף מובהקות): ככל ששירות ההורים קרבי יותר, כך המוטיבציה של ילדיהם בהתאם

- תחושת האיום הביטחוני

4. דיון

א.צמצום השפעת המשתנים הסוציו-אקונומיים

הממצא המחדש במחקר הנוכחי הינו היעדר תרומה הסברתית מובהקת של משתני רקע דמוגרפיים, גאוגרפיים וסוציו-אקונומיים בהקשר המוטיבציה לשירות קרבי, קרי, מקדמי מודל שאינם חוצים את ספי המובהקות. פרשנות זהירה של ממצא זה היא התכווצות ההטרוגניות בין קבוצות רקע וגיבוש אתוס קרבי רחב, באופן שמצמצם פערים בהעדפה של שירות לוחם בין אזורים ומעמדות חברתיים־כלכליים. 

השינוי מתיישב עם מסגור מחודש של משמעות השירות בצה"ל, עלייה בנכונות להקרבה והתחזקות זיקות קולקטיביות חברתיות, כחלק מהשפעת הטראומה של ה-7 לאוקטובר. יחד עם זאת, חשוב לסייג כי היעדר מובהקות אינו שקול בהכרח לאי־קיומו של אפקט מסוים.

ב.העדפת היחידות הקרביות

בניתוח העדפות השירות ניכרת מגמה ברורה של עלייה חדה בביקוש לתפקידי לחימה לאורך השנים 2016–2025. המעבר מתפקידי תומך־לחימה ותפקידי עורף אל מרכז הזירה המבצעית מבטא שאיפה של בני הנוער להיות חלק מהמעגל הלוחם ולא רק מהמערכת התומכת. שינוי זה הועצם במיוחד אחרי שנת 2023, תקופה המסמלת עימות רחב היקף שחיזק את תחושת הדחיפות בהצבת הלחימה כערוץ המרכזי לתרומה למדינה. בכך מתחזקת התזה המחקרית הגורסת כי מציאות ביטחונית מתוחה יוצרת נכונות להקרבה אישית למען הקולקטיב.

יחד עם זאת, קיים ביקוש מתמשך גם למסלולים עורפיים ותומכי לחימה מעיד שהנוער אינו תופס את תרומתו אך ורק דרך הלחימה עצמה, אלא גם בהשתלבות בעורף תומך ומערכתי, תובנה המעידה על הבנה מורכבת של תפיסת הביטחון הכוללת (Sheffer & Barak, 2020).

ג. השפעות הקונלפליקט עם החברה החרדית

הממצאים מצביעים על מגמת עלייה מובהקת בעמדת הנכונות לשירות צבאי חרף תחושת אי‑שוויון הנוגעת להחרגות שירות בציבור החרדי, כפי שנמדדה במדד "גיוס למרות השתמטות חרדית" שעלה מכ‑3.5 ל‑4.5 (סולם 1–5) לאורך חלון הדגימה בשנים 2023-2025. מבחינה סיבתית, העלייה סבירה במיוחד תחת תנאי חירום וביטחון רגיש, שבהם מסגור ציבורי של שירות כנורמה אזרחית‑מוסרית עשוי להגדיל היענות בקרב בעלי תחושת "אי‑צדק" ביחס לפטורים, כלומר תיתכן הפנמה נורמטיבית שמנטרלת לפחות חלקית את אפקט אי‑השוויון.

היבט זה ניתן להסברה בשני אופנים: חיזוק נורמות "שותפות בנטל" באמצעות העצמה של השיח הציבורי והחוויה הקולקטיבית בתקופת משבר, המגבירים נכונות לשירות למרות הסתייגויות עקרוניות, או לחילופין, ייתכן מסגור מחודש של השירות בצה"ל כסמן מעמד חברתי, וכתשובה ערכית לאי‑השוויון הנתפס, באופן שממיר דיסוננס לנכונות לפעולה, ובכך מצמצם פער בין ביקורת חברתית, ובין בחירה אישית להתגייס.

חשוב להדגיש כי המחלוקת הנורמטיבית סביב "שוויון בנטל" אינה נעלמת, אך לפי הדגימה הנוכחית היא מתקיימת במקביל לשיפור בעמדת הנכונות לשירות—קרי, קוהרנטיות חלקית בין עמדות ערכיות לפעולה מעשית, שבה הביקורת נמשכת אך ההתנהגות המוצהרת נעה לכיוון הסכמה רחבה יותר. 

ד.הקשחת התפיסה הביטחונית

נתוני הסקר לאורך העשור האחרון מגלים הקשחה בעמדות הציבוריות, בעיקר בשנות המלחמה 2023–2025. הממצאים משקפים תפיסה הולכת ומתקשחת של הצורך במדיניות ביטחונית תקיפה ומתן סמכויות רחבות למוסדות המדינה בעת חירום, לצד שמירה על עקרונות דמוקרטיים בסיסיים. מגמה כפולה זו משקפת את הסימביוזה הישראלית בין חירות לביטחון.

בולטת ירידה בתמיכה בשירות נשים בתפקידי לחימה. אף כי התמיכה נותרת גבוהה יחסית, מגמת הירידה עשויה ללמד על הפנמה של מגבלות פיזיולוגיות ומנטליות, לצד חשיבות מקסום האפקטיביות המבצעית ביחידות הלוחמות. הדבר עולה בקנה אחד עם מחקרים שהצביעו על יחס ציבורי דו־ערכי כלפי שילוב נשים בלחימה.

בדומה לכך, מסתמנת ירידה ניכרת במידת הפתיחות למגורים לצד ערבים – תוצאה ישירה של התעצמות תחושת איום לאומי. יחד עם זאת, עמדות אחרות, כגון התנגדות לפגיעה במוסדות הכנסת או התנגדות לרעיון הדחת חברי כנסת, משקפות מחויבות מתמשכת לעקרונות הדמוקרטיים המוסדיים. הבולטת ביותר היא העלייה בחשיבות חופש הביטוי, שהגיעה לשיא בשנת 2025, מה שמעיד על תפיסת הבנה של המורכבויות בקרב הנוער גם כאשר מדובר בלגיטימיות פעולות הממסד (Hazan & Rahat, 2010).

לצד אלו, הנכונות לשמר תקציב ביטחוני גבוה וההסכמה הרחבה כי "מדינה פלסטינית היא סכנה קיומית" מצביעים על הפנמת תפיסה קולקטיבית של "אתוס המצור" (Bar-Tal, 2007), המתארת חברה החשה מאוימת ומקדימה שיקולי ביטחון על פני שיקולי זכויות אזרח או פשרות מדיניות.

ה.שימור רמת ההסכמיות

בחינת רמת ההסכמיות מראה כי למרות שנות מלחמה ומתח ביטחוני חריף, הקונצנזוס סביב נושאים מרכזיים נותר יציב. קיימת אחידות בעדיפות שמעניקים המשתתפים לביטחון הלאומי על פני חתירה לפשרות מדיניות או תקצוב אזרחי. תופעה זו נשענת ככל הנראה על הממד התרבותי של לכידות קולקטיבית בקרב הנוער בזמן חירום. עם זאת, ניכרת ירידה בהסכמה סביב סוגיות של מידת הפתיחות לחיים משותפים עם ערבים או סביב אורך המלחמה, מה שמעיד על גבולות בסובלנות החברתית תחת לחץ ביטחוני.

ו.שימור מרכיבי האתוס

הממצאים על תפיסת האתוס מעידים על דומיננטיות היסודות הלאומיים בקרב הנוער, מבלי לגרור שחיקה של מרכיבים ליברליים. הדבר מאשש כי בקרב הנוער נקודת האיזון הלאומי-ליברלי נשמרת– ציונית מחד וליברלית במידת מה מאידך – ושאין מדובר ב"משחק סכום אפס" (Peleg, 2019). העובדה שגם תחת מציאות של מלחמה נשמרת רמה גבוהה של תמיכה בעקרונות חופש הביטוי ובחלק מעקרונות הסובלנות האזרחית מצביעה על כושר עמידה דמוקרטי לצד אתוס לאומי. ממצאים אלו תואמים ספרות שראתה בעבר בנוער הישראלי גורם המשלב נאמנות למדינה ומחויבות אזרחית גם תחת אתגרים ביטחוניים (Kimmerling, 2001).

ז.מגמות בהקשר החברתי-פוליטי

הממצאים מלמדים על יציבות בולטת של מחנה הימין כזרם המרכזי והגדול ביותר בקרב בני נוער טרום־גיוס, הנתפס כעמוד השדרה הערכי של הדור הבא. שיעורי ההזדהות עם הימין נעים בעקביות סביב 40–45 אחוזים, מה שמצביע על הפנמת אתוס לאומי. התבססות זו עולה בקנה אחד עם מחקרים קודמים שהצביעו על נוכחותה של אוריינטציה לאומית־ביטחונית יציבה בקרב צעירים בישראל, גם אל מול טלטלות פוליטיות וחברתיות (Gidron & Hall, 2017). עם זאת, קטגוריית ״אחר״ מציגה מגמת עליה מתפתחת משמעותית, ועשויה להצביע על מיאוס בקרב הנוער מהמסגרות הקיימות, ורצון לראות מסגרות פוליטיות אלטרנטיביות – מגמה זו קיימת כמעט לאורך כל העשור, ובשנה האחרונה הואצה באופן משמעותי.

5.סיכום

המחקר הנוכחי מצביע על היווצרותו האפשרית של שינוי רעיוני-ערכי בקרב הנוער הישראלי: בצד שימור מאזן הערכים הלאומי-ליברלי, נשחקה השפעתם של משתנים סוציו-אקונומים, דמוגרפיים וגיאוגרפיים, דבר המצביע על התחזקות הערך הקולקטיביסטי, על-פני האינדיבידואליסטי והשבטי. בנוסף, הוכפלה המגמה של תמיכה במסגרות פוליטיות שונות מהחלוקה המסורתית, בדגש על הצד הימני במפה הפוליטית. 

ראוי להדגיש כי למרות שנתיים רצופות של מלחמה מורכבת בשבע חזיתות ומאבק פוליטי-חברתי עצים, נשמר בקרב הנוער קונצנזוס יציב במרבית הממדים החברתיים והדמוקרטיים, לרבות נורמות של ייצוג משפטי, החופש להביע דעה ולהפגין, ושמירת מעמד הכנסת.

הממצאים מעידים על כך שרמת המוטיבציה של בני נוער לשירות בצה"ל, ובעיקר לשירות קרבי, עלתה משמעותית ובעקביות בשנתיים שלאחר פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", עם היפוך מגמה ברור ביחס ל-2022. מאזן המוטיבציה עבר חיזוק של הממד הביטחוני על חשבון הממד האינדיבידואלי. תחושות של שליחות, הגנה ושותפות גורל חזרו למרכז הבמה והעצימו את הנכונות לשירות קרבי, לאחר תקופה טרום-מלחמתית שבה משקל המניעים האישיים והאינסטרומנטליים היה גבוה יותר. ראוי להדגיש כי הדיון הציבורי סביב גיוס החברה החרדית לא פגע בנכונות לשירות הנוער בצה"ל, לרבות שירות קרבי.  

המשפחה מתפקדת כמכפיל מוטיבציה מרכזי גם במחקר הנוכחי תוך קיום של העברה ערכית בין-דורית ברורה, זאת למרות העומס חסר התקדים על אנשי המילואים. שירות ההורים והנורמות הביתיות מכוונים את תפיסת האיום, המחויבות והנכונות לשירות קרבי. לא אחת ניכרים דפוסים שונים בתרומת האב והאם למוטיבים ביטחוניים מול אזרחיים-ליברליים, והם מעצבים את הלהט הראשוני ואת תרגומו להעדפת שיבוץ צבאי. תמיכת הבית, תחושת הוגנות, וסיפוק משמעות מהווים תנאי גישור בין דחף ערכי לבין התמדה במסלול שירות תובעני.

לסיכום, משמעות הממצאים היא כי בקרב הנוער הישראלי מתגבש שינוי, במסגרתו נשמרת מחויבות לערכים לאומיים־ליברליים אך במקביל ניכרת התחזקות ברורה של קולקטיביזם על פני אינדיבידואליזם ושיוך שבטי. היחלשות השפעת הגורמים הסוציו־אקונומיים והגיאוגרפיים מעידה כי עמדות הנוער מתעצבות פחות על פי רקע חברתי ומעמדי ויותר סביב תחושת שותפות לאומית על רקע זעזוע לאומי. תופעה זו מתבטאת גם בהתרחבות התמיכה במסגרת פוליטית ייחודית ופחות מסורתית, עם נטייה גוברת כלפי המחנה הימני. ועם זאת, יש לבחון האם מדובר במגמה מתמשכת וארוכת טווח, או אדוות קצרות טווח של טראומה לאומית.

6.ביבליוגרפיה

"הביטחוניסטים". (2023). האתוס החברתי בישראל והגיוס לשירות חובה בצה"ל. https://idsf.org.il/studies/israel-social-ethos/ 

"הביטחוניסטים". (2025). אוגדן "עם לוחם": 8 מחקרים על יחסי צבא–חברה. https://idsf.org.il/papers/אוגדן-עם-לוחם-8-מחקרים-על-יחסי-צבא-חברה/ 

הרוש, ד. (2025). הגיע הזמן להגיד את זה: המלחמה הזאת מפרקת משפחות, Ynet,https://www.ynet.co.il/dating/divorce/article/skvfdtkfxl

התנועה לחופש המידע (2025). מתחילת המלחמה – המוטיבציה לשירות קרבי עלתה. https://www.meida.org.il/16759^[2]

המכון הישראלי לדמוקרטיה. (2023). מתווה עדכני למודל השירות הצבאי בישראל: מחקר מדיניות 188.https://www.idi.org.il/media/21050/current-outline-for-the-military-service-model-in-israel.pdf

המכון למחקרי הביטחון הביטחון הלאומי (  (INSS, (2025). סקר מיוחד: השירות בצה"ל – יולי 2025. https://www.inss.org.il/he/publication/idf-conscription/

וולדמן א., טיארג'יאן-אור ר., גל ר., (2021) האמנם רצון הפרט? מרכיבי המוטיבציה לבחירת מסלול השירות בצה"ל. חברה, צבא וביטחון לאומי, 2.  ^{https://www.civil-military-studies.org.il/wp-content/uploads/2021}

ישראל היום (2025). בגלל המלחמה – המוטיבציה בשיא: מעל 70% רוצים קרבי. https://www.israelhayom.co.il/news/defense/article/18766633

כלכליסט (2025). מצוקת כוח האדם בצה"ל: הצבא האריך את השירות של רבע מהחיילות. https://www.calcalist.co.il/local_news/article/bymxt9lcye

מידע לעם. (2023). סקרי מוטיבציה מצביעים על ירידה ברצון לשירות קרבי. https://www.meida.org.il/14086

מידע לעם. (2025). מתחילת המלחמה – המוטיבציה לשירות קרבי עלתה משמעותית. https://www.meida.org.il/16759

פוקס, נ. (2025). מאות ימי מילואים, בלי שוויון בנטל: "המוטיבציה הולכת ודועכת", Ynet,https://www.ynet.co.il/news/article/s100bpttsye

פק"ל (2024). לְחַיֵּל את המוטיבציה – כיצד מניעים לוחמים לפעולה. https://pakal.org.il/wp-content/uploads/2024/07/לחייל-את-המוטיבציה.pdf

צה"ל. (2025). תפיסה חינוכית-צבאית 2025: מסמך מדיניות. https://www.idf.il/media

שובל, ל'. (2025). למרות המלחמה: 95% מהנוער מעוניינים לשרת בצבא, אבל יש איום. https://www.israelhayom.co.il/news/defense/article/17867666

JPPI (2025). הציבור מוטרד מהמצב החברתי; כמחציתו מאמין שעתיד ישראל יהיה טוב יותר,https://jppi.org.il/he/

Ynet (2025). ירידה בהתייצבות למילואים: "פלוגות שלמות נמחקו, מסבירים שאי-אפשר עוד",https://www.ynet.co.il/news/article/yokra14297332

Bar-Tal, D. (2007). Sociopsychological foundations of intractable conflicts. American Behavioral Scientist, 50(11), 1430–1453. https://doi.org/10.1177/0002764207302462

Gidron, N., & Hall, P. A. (2017). The politics of social status: Economic and cultural roots of populism. The British Journal of Sociology, 68(S1), 57–84. https://doi.org/10.1111/1468-4446.12319

Hazan, R., & Rahat, G. (2010). Democracy within parties: Candidate selection methods and their political consequences. Oxford University Press. https://doi.org/10.1093/acprof:oso/9780199572540.001.0001

Itsik, R., )2021(. The Intergenerational Effect of Military Service in a Country with a Citizen-Soldier ArmyJournal of Political and Military Sociology, 48 (2), 255–273. https://doi.org/10.5744/jpms/2005

Kimmerling, B. (2001). The invention and decline of Israeliness: State, society, and the military. University of California Press.

Peled, Y., & Shafir, G. (2002). Being Israeli: The dynamics of multiple citizenship. Cambridge University Press.

Peleg, I. (2019). Israel’s constitutional crisis: Liberal democracy vs. ethnonationalism. Israel Studies Review, 34(1), 1–21.

Sheffer, G., & Barak, O. (2020). Military and state in modern Israel. https://cris.huji.ac.il/en/publications/militarism-and-israeli-society