היו ימים בהם מלחמות היו מסתיימות בטבח המוני. לא הייתה לזה התנגדות מוסרית, השבטים שהותקפו היו יחסית קטנים, וכך גם לא היה מי שיחזור לדרוש נקמת דם. המציאות שלנו רחוקה מזו שנות אור.

את המלחמות המודרניות לא מנצחים עם הרג אחרון הלוחמים ובוודאי לא אחרון האזרחים. המלחמה נגמרת רק כאשר אחד הצדדים ירים ידיים ויגיד לא עוד.

חלקינו עוקב בהדיקות אחרי הלך הרוח ברצועת עזה, בניסיון להבין מה שיעור תמיכתה של האוכלוסיה בחמאס, והאם היא קרובה לנקודת השבירה. חמאס אומנם מחזיק בשלטון באמצעים כוחניים ומשקל דעתה של האוכלוסיה בנסיבות כאלה הוא נמוך מאשר בחברה דמוקרטית, אך גם בנסיבות כאלה ישנה בהחלט נקודה ארכימדית. השבר ללא ספק מעמיק. ככל שעובר הזמן ניתן לראות יותר ויותר עזתים בפנים גלויות יוצאים ברשתות החברתיות נגד חמאס, ואף מקללים אותו. ישנן חמולות שהכריזו על נקמת דם נגד חמאס והפגנות המוניות מתרחשות במוקדים שונים ברצועה. בימים האחרונים החל מנגנון הסיוע החדש לפעול ברצועת עזה, חמאס אשר חשש מאוד מאובדן שליטתו על מנגנון הכוח והאספקה המשמעותי הזה קרא לעזתים להימנע מלשתף איתו פעולה, תוך איומים וניסיונות פיזיים למנוע הגעה בשטח. ניסיונות אלה נכשלו. האוכלוסיה בעזה הגיעה בהמוניה לנקודת החלוקה על אפו וחמתו של חמאס. מיליציית אבו שבאב, אשר פעלה כבר מראשית המלחמה לבזוז משאיות סיוע טרם הגיעו לידי חמאס, כעת פועלת לאבטח שיירות סיוע הנכנסות לרצועה ומיועדות למרכזי החלוקה לפי המתכונת החדשה.

ניתן להוסיף לכך את המצוקה של האוכלוסיה על פני יותר משנה וחצי, חלקים נרחבים מהעזתית הם עקורים ונאלצו לעבור לא פעם מאזור לאזור על פי הוראות דובר צה"ל. בנוסף ישנה מצוקה של אספקה, כאשר חמאס כידוע בזז את מרבית הסיוע, שמר לעצמו או מכר חזרה לאוכלוסיה במחירים מופקעים. כמו כן חיים העזתים גם תחת רעמי התותחים, הריסות הבתים ואלפי ההרוגים והפצועים. לחמאס עצמה אומנם לא אכפת מאובדן של חיי אזרחים, להיפך, זהו כלי אותו הם מנצלים ניצול ציני קר על מנת לנגח את ישראל בזירה הבינלאומית ולנסות לקרב את השבירה דווקא בצד הישראלי. אך גם במצב דברים זה, כמות ההרוגים והפצועים מוסיפים אתגר לחמאס, ראשית בחזית הפנימית אל מול האוכלוסיה, אם כי רק במידת מה.

מרבית מההרוגים הם אנשי ולוחמי חמאס, וגרוע מכך, מפקדי ומנהיגי הארגון. ישנו קושי להחליף ולהכשיר את השדרה הבכירה, בוודאי תחת אש, ובנתיים ישנו כאוס שמתבטא בפחיתות יכולת משמעותית ברמת הניהול האזרחי כמו גם ההיערכות והמענה הצבאי. לסיכום, הלחץ על חמאס הוא אדיר ומתגבר מיום ליום של לחימה. האם אנו קרובים עם זאת לנקודת השבירה?

מאידך, בונה חמאס על שבירתה של החברה הישראלית. חמאס מאמינה כי כל שעליה לעשות הוא להחזיק מעמד, גם אם בשיניים, כי בקרוב תכנע החברה הישראלית ותוותר. חלק מרכזי מהאסטרטגיה של ארגוני הטרור שעון על תיאוריית "קורי העכביש" כפי שתיאר אותה נסראללה בנאומו המפורסם במאי 2000 עם נסיגת צה"ל מדרום לבנון. הם אומנם חלשים יותר צבאית, אבל נחישותם לעמוד איתן אל מול כל כוח צבאי, סגידתם את הג'יהאד, מוכנותם להקריב את לוחמיהם ואזרחיהם ינצחו על פי משנתם ללא ספק את החברה החלשה בישראל, מלאת הריבים הפנימיים וחסרת הסיבולת למלחמה והקרבה.

כפי שאני מחפשת סימני שבירה בצד העזתי, כך מחפש חמאס סימני שבירה אצלינו. מבחינתם אם תיסוג ישראל מהרצועה בכל קונסטלציה שתאפשר לו להמשיך ולהחזיק בכוחו, הרי שהוא ניצח ניצחון מובהק – היסטורי אפילו. חמאס עוקב אחרי ההתבטאויות של יאיר גולן, אולמרט ואהוד ברק בהתרגשות רבה ומהדהד אותם פנימה והחוצה. רואה בעיתונות הישראלית את הקרע הפנימי שנראה גדל מיום ליום, את הקריאות לסיים את המלחמה בכל מחיר, את השיח המסית בישראל פנימה, את ההשפעה שיש לאיומים אירופאים על החברה בישראל וכדומה. כל זה מהווה עבורו כמו זריקת מרץ ומוטיבציה, עוד קצת ואנחנו נשברים.

למעשה חשוב כי נפנים מהי הזירה בה מתקיים הקרב החשוב ביותר – זירת הרוח. ניתן לדמות את זה למעין תחרות משיכת חבל, כל קרע וסכסוך פנימי בצד אחד מעלה את הרוח בצד השני ולהיפך. ככל שהמסר יעבור לחמאס כי אנו נחושים ואין בכוונתנו להישבר, כך יגבר הסיכוי כי המלחמה תסתיים במהרה ובהצלחה. כולל החזרת החטופים. אותה נקודה ארכימדית בה חמאס לא יוכל להמשיך ולשלוט או לפעול בגלוי ברצועה היא גם הנקודה בה חלק גדול מספיק מהאוכלוסיה ייצא נגדו בגלוי. לא בהכרח מאהבת מרדכי, אין לזה ממש סיכוי. אבל לחלוטים משנאת המן. זה הרגע בו עזתים יהיו אלה שיחלצו חטופים עבור ישראל ויבקשו תמורתם הגנה, כסף, סיום הלחימה. זו הנקודה שבה הברירה של חמאס תהיה אולי להסכים להגליית ההנהגה או לכל מנגנון שיאפשר שימור כלשהו של התנועה ותתאפשר לנו השגת מטרות המלחמה – סיום שלטון חמאס והחזרת החטופים הביתה. בישראל פנימה חשוב להמשיך את הדיונים הדמוקרטים, הטלת ספק, הצעות לשיפור ושינוי מדיניות. אך כל זה אפשר לעשות תוך תמיכה בלתי מתפשרת בחיילי צה"ל ובכל זרועות הביטחון בסדיר ובמילואים.

אמונה חד משמעית בצדקת דרכנו חייבת להשתקף בכל מסר ציבורי, הציבור כאחד חייב להיות נחוש, חזק ומאוחד תחת ערכים אלו. גם אם ישנן חילוקי דעות עזים בשאלת האיך מגיעים לשם. חמאס הוא מומחה עולמי בלוחמה פסיכולוגית, הוא מבין את החברה הישראלית ומתדלק את חילוקי הדעות ללא הרף תוך דריכת מתמדת על הפצעים הפתוחים והמדממים של החברה הישראלית. במקביל, חמאס מתדלק את התקשורת העולמית בנתונים ותמונות שקריות ומוסיף עוד ועוד לחץ על החברה הישראלית מבפנים ומבחוץ. הבנת המנגנון והמשקל האדיר שיש לו היא קריטית לתוצאת המלחמה.

אנו חייבים להבין את הפסיכולוגיה של המלחמה. במשך חודשים רבים נשמע המשפט – אי אפשר להרוג רעיון – על ידי שלל מומחים בתקשורת הישראלית. לא ברור מאיזה היסטוריה הם למדים משפט נבוב כל כך. רעיונות מתו בהמוניהם לאורך כל ההיסטוריה, או לפחות הורדו מהמיינסטרים לרמה נרדפת. עד לא מזמן בהיסטוריה המערבית לנשים אסור היה להחזיק בקניין, אפילו נחשבו לקניין בעצמן. אנשים בעלי פיגמנט עור כהה נחשבו לתתי אדם ללא זכויות וכו'. רעיונות אלה מוקצים לחלוטין במערב כבר עשורים רבים. אפשר למצוא אינספור כתות ודתות פגניות, מנהגים ואמונות שפסו מין העולם, את מרביתם ההיסטוריה שכחה לחלוטין. גם חדוות המוות ומפגעי ההתאבדות הם פרק חדש יחסית באיסלאם וגם הוא סביר כי יעבור מהעולם מתישהו. ייתכן יום בו דווקא הפרשנות היפה והמתונה לאיסלאם, זו אשר שמה את קדושת החיים מעל הכל ומכבדת את בני הדתות האחרות היא זה שתהפוך לדומיננטית בעולם המוסלמי. ויפה שעה אחת קודם.