מבוא:

אירועי ה-7 באוקטובר, המהווים נקודת שבר משמעותית בחברה הישראלית ובמדינה, הציפו מחדש את סוגיית ההתיישבות היהודית ברצועת עזה. הרעיון הזה לא נזנח והיה "על אש קטנה" מאז ההתנתקות בשנת 2005, שצוירה לחברה הישראלית כמהלך שישפר את מצבה האסטרטגי של מדינת ישראל, ואולם אותו פינוי, שגם זכה לכינוי "גירוש", היווה נקודת שבר חברתית ולאומית.

בהסתכלות כוללת לאחר 19 שנים, פינוי יישובי עזה, התוחמת הצפונית, מובלעת נצרים, גוש קטיף יישובי פתחת רפיח ויישובי צפון השומרון לכל הפחות נראה כמהלך שלא קידם את מדינת ישראל, אפילו הרע את מצבה, ולבטח לא שיפר את הלכידות החברתית ואת המציאות הביטחונית. 

עם היציאה לתמרון הקרקעי בעזה בסוף אוקטובר 2023 התעורר השיח על הקמה מחודשת של יישובים שפונו. בעוד התקשורת וחלקים בחברה מתייגים את החשיבה הזו כהזיה מוחלטת, בהסתכלות אסטרטגית לכל הפחות נדרש לבחון אותה, לרבות ההבנה של רמת התמיכה הציבורית הכללית ברעיון, ובדגש על מי שפגש "בגובה העיניים" את המציאות המבצעית בשטח. ברור לחלוטין שלכל אזור התיישבות היו השלכות שונות – התוחמת הצפונית בעזה ויישובי צפון השומרון, למשל, מול מובלעות כגון נצרים – לכל מרחב התיישבותי היו השלכות שונות ובכל אחד מהם השקעה שונה של משאבים, ודאי בהקשר הביטחוני. גם היישובים עצמם תרמו באופן שונה להיגיון ההתיישבותי והביטחוני.

ראוי גם לומר שתיוג הרצון לחזור להתיישבות בעזה כהזיה הוא מגמה תודעתית שמנסה להוריד את הרעיון מסדר היום באופן שגובל באינדוקטרינציה תקשורתית, ללא בחינה של ממש בהקשרים של צורך או חשיבות. הרי מצב היסוד הכללי של ישראל לא באמת השתנה, אולי אף החמיר – אנו מצויים בקונפליקט לאומי מתעצם מול הפלסטינים ובמאבק על המרחב ש"בין הנהר ובין הים", ובעוד הצד הפלסטיני מצהיר בגלוי על כוונותיו הרצחניות ופועל באופן שמהווה פשע כנגד האנושות כדי לחסל את מדינת היהודים, עיקר הצד הישראלי מצוי במגמת "התכנסות" ומגננה. שוב אנו עדים לכך שבעוד צד אחד מתחזק ומעצים את אתוס המאבק, בצד השני כאילו מתעלמים ויותר מכך, אפילו פוסלים את הצורך הלאומי והאסטרטגי של אחיזה בקרקע מבלי לחשוב לעומק עד כמה הוא מחויב למציאות.

שאלת המחקר:

כיצד השפיעה המלחמה בעזה וביהודה ושומרון עד כה על עמדות כלפי התיישבות מחודשת באזורים שפונו בשנת 2005? 

שאלות משנה:

1. מהי הגישה העקרונית בחברה הישראלית כלפי הקמה מחודשת של יישובים שפונו?

2. האם קיימת שונות בגישה בין עזה או צפון השומרון, לרבות מובלעות בעזה?

3. האם קיימת שונות בגישה בין מי שלחם בחודשים האחרונים ובין מי שלא גויס?

4. כיצד החשיבה על אודות "היום שאחרי" משלבת אלמנטים התיישבותיים (אם בכלל) כחלק מהתפיסה של ביטחון ישראל לדורות קדימה?

5. האם קיימים הבדלים בגישות אלה בין שכבות גילאים: הדור הצעיר, הדור היצרני, הדור הוותיק – או בהתאמה – דור Z, Y, X?

השיטה:

הפצת שאלון אינטרנטי חצי מובנה בקרב קהלים בגילאי 18–60, המהווים את שלוש השכבות המרכזיות של הגילאים הממוקדים לבחינה – בשאלון אשכולות של היבטים מרחביים וצרכים לאומיים, וכן שאלות פתוחות שתכליתן לבחון סנטימנט כללי; ניתוח הממצאים ע"ב קורלציות ורגרסיה מרובת משתנים; ניתוח תשובות המלל הכללי; דיון בממצאים והסקת מסקנות בהקשר הגישות בחברה הישראלית כלפי הרעיון הכללי של הקמת יישובים מחדש.

במהלך חודש מרץ 2024 השתתפו 712 אזרחים בגילאים המדוברים במסגרת השאלון האינטראקטיבי, בחלוקה הגיאוגרפית המייצגת את המחקרים שביצענו בשנתיים האחרונות בהקשר של עמדות בציבור הישראלי בנושאי ביטחון לאומי: 31% מהמרכז הגיאוגרפי בישראל (מתוכם 11% בגוש דן), 29% מהפריפריה הקרובה, 31% מהפריפריה הרחוקה ועוד 9% ביישובי ספר ובקו עימות. הגיל הממוצע של משתתפי המחקר – 46, 31% מהם גויסו במהלך המלחמה הנוכחית, מתוכם 28% שירתו ברצועת עזה, 32% בגבול הצפון, 23% בגזרת יו"ש, ו-17% בתפקידי עורף ואחרים.302 מבין המשיבים השאירו פרטים למחקרי עומק המשכיים.

ממצאים:

שאלת "הניצחון המוחלט" מול חמאס מקבלת בציבור תפיסה הכוללת ארבעה פרמטרים מרכזיים: השמדת הזרוע הצבאית ופירוז רצועת עזה, חיסול מנהיגי חמאס באשר הם, השבת כלל החטופים ואטימת גבול עזה–רפיח. לכך מתלווים 51% הסבורים כי על צה"ל לפעול ברצועת עזה גם בסיום המלחמה. האחוזים המתבטאים בתמיכה בפרמטרים אלה מייצגים קונצנזוס רחב בחברה הישראלית בהקשר של התוצאה הביטחונית המתבטאת ב"ניצחון מוחלט". 

בהיבטים של התיישבות וביטחון, על-פי מחקר זה, מעל 70% סבורים כי ההתנתקות מעזה ב-2005 הייתה טעות. מעל 80% סבורים כי ההתיישבות (לרבות מעבר לקו הירוק) מהווה חלק מצורכי הביטחון של מדינת ישראל. 79% סבורים כי הקמת מדינה פלסטינית ביו"ש ורצועת עזה מהווה סכנה קיומית למדינת ישראל, זאת בהשוואה לנתונים שגיבשנו באוגוסט 2023, שלפיהם 62% ראו סכנה קיומית בהקמת מדינה פלסטינית.

בשאלת ההתיישבות מחדש מאזורים שפונו בשנת 2005 מציגים משתתפי המחקר תפיסה ברורה מאוד שלפיה יש ליישב מחדש לפחות חלק מהיישובים שפונו במסגרת ההתנתקות:

הממצאים מצביעים על כך שמעל 50% תומכים בהתיישבות מחדש בצפון השומרון ובצפון רצועת עזה, וקרוב ל-50% סבורים כי יש לחדש לפחות חלק מההתיישבות בגוש קטיף. בבחינת מאפייני התומכים בהתיישבות מחדש, הממצאים מצביעים על כך שהם אינם שונים מהותית בין סוגי האוכלוסייה המשתתפת, הגילאים, השירות הצבאי ומקום המגורים. באופן זה נמצא למשל כי קרוב ל-40% מתושבי המרכז סבורים כי נכון להקים מחדש התיישבויות בצפון השומרון ובצפון רצועת עזה, ועוד 30% בקירוב תומכים בהקמת יישובי גוש קטיף. ראוי לציין כי במחקרים קודמים מצאנו כי תושבי המרכז מתאפיינים באופן כללי בתמיכה נמוכה יותר בהשוואה לאחרים בהקשרים של התיישבות מעבר לקו הירוק. מכאן, שממצאי מחקר זה מציגים שינוי בעמדות בהקשרים של התיישבות וביטחון.

בבחינת המתאמים (קורלציה) בין המשתנים גיל, מקום מגורים, השתתפות במלחמה, תמיכה/אי-תמיכה בהקמת מדינה פלסטינית – המתאמים הבאים נמצאו מובהקים בהשפעתם:

1. מתאם חיובי בין השתתפות במלחמה ובין עמדה שלילית כלפי ההתנתקות ב-2005.

2. מתאם חיובי בין השתתפות במלחמה ובין הרואים במדינה פלסטינית סכנה קיומית לישראל.

3. ככל שמקום המגורים מתרחק מהמרכז כלל המתאמים חזקים יותר בהשפעתם.

4. אין מתאם מובהק בין השתתפות במלחמה לרבות לחימה בעזה ובין תמיכה עקרונית בהקמת יישובים בצפון השומרון ו/או ברצועת עזה.

5. אין מתאם בין שכבות הגיל והעמדה הבין-דורית ובין התמיכה בהתיישבות מחודשת.

מודל רגרסיה הבוחן השפעה על תמיכה בהתיישבות מחדש נמצא מובהק ברמה של 99%:

1. החותך הוא מובהק, דבר העשוי להצביע על כך שהעמדה הבסיסית כלפי הקמה של התיישבויות מחדש היא חיובית, ללא קשר למשתנים אחרים.

2. למשתנה מקום המגורים השפעה חיובית מובהקת על תמיכה במספר היישובים שיש להקים. 

3. המשתנה "שירות במלחמה" אינו מובהק בהשפעה על העמדה כלפי התיישבות מחדש.

לסיכום:

ממצאי מחקר זה מצביעים על שינוי מובהק של מעל 15% ביחס לחודש אוגוסט 2023, בעמדות שליליות באשר למדינה פלסטינית, וחיוביות כלפי התיישבות מחדש במקומות שפונו בשנת 2005, ללא הבדל מהותי בהיבטי אזור מגורים, גיל או השתתפות במלחמה הנוכחית. ניכר כי הציבור הישראלי ככלל רואה חיוניות בחיבור בין התיישבות ובין ביטחון, וראוי גם לומר שבקרב מי שאינו רואה צורך בהקמת יישובים מחדש – 50% בקירוב סבורים כי על צה"ל לפעול מתוך אזורים אלו, קרי בכל מקרה, גם בקרב המתנגדים להתיישבות מחדש. הרוב בחברה הישראלית סבור כי על ישראל לשלוט ביטחונית בשטח. המשמעות של ממצאים אלו היא כי אירועי ה-7 באוקטובר 2023 מהווים נקודת מפנה משמעותית לרוחבה ולעומקה של החברה הישראלית – נכון לבחון את הנתונים במגמה מתמשכת, אך בנקודת הזמן הזו, חמישה חודשים לאחר פרוץ המלחמה, העמדות בחברה הישראלית מצביעות על כך שהקשר בין התיישבות ובין ביטחון חיוני, וכי ויתורים שבוצעו בעבר בהקשר הזה היו טעות מדינית.