נפילת משטר הרפובליקה האיסלאמית באיראן הוא רגע מכונן בתולדותיה של מדינת ישראל, ונקודת מפנה ביחסים הבינלאומיים בעשרות השנים האחרונות. אך לרגע הזה יהיו השלכות ארוכות טווח על האזור כולו, שכן מדובר בשינוי ארכיטקטורה גיאופוליטית בכל המזרח התיכון, ואף מחוצה לו.

נכון לכתיבת שורות אלו, נראה שמשטר האייתולות באיראן על סף קריסה. מותו של ח'אמינאי הוא שבר סמלי ורוחני למשטר, אבל ישראל וארצות הברית לא מסתפקות בכך, ופועלות באופן שיטתי להחליש את כל המנגנונים של המשטר שהטיל אימה בעם האיראני ובעולם כולו במשך מעל ארבעה עשורים. אם הדברים ימשיכו בקצב שבו הם מתנהלים כעת, לא רחוק היום בו תתחולל ההפיכה המיוחלת באיראן. זוהי, בניגוד לפעם הקודמת ובניגוד לכל דבר שנעשה בזמן האחרון, גם מטרה מוצהרת הן של ארצות הברית והן של ישראל.

בטווח הזמן המיידי, על ישראל להתמקד בשלילת יכולות מוחלטת מהמשטר, וזאת משלושה טעמים: האחד, להסיר את האיום המיידי על מדינת ישראל. נכון לארבעה במרץ, אנחנו חווים ירידה משמעותית ביכולת האיראנית לשגר טילים כלפי מדינת ישראל וזאת בשל השמדה שיטתית של המשגרים ושל מחסני הטילים באיראן. נתונים מדויקים על הפגיעה בגרעין האיראני עדין אין, אך ישנם דיווחים רבים על הפצצות מרובות באתרי גרעין רבים. המשימה הזו היא עליונה ויש למצות את הזמן עד השלמתה. שנית, יש לייצר את התנאים האידיאליים לתפיסת השלטון על ידי העם האיראני המורתע. פגיעה במנגנוני השלטון, בדגש על הבאסיג', על כוחות הדיכוי, השיטור, ועל הIRGC על כל רבדיו, וכמובן החזרת שירותי האינטרנט באיראן, על מנת לעודד את הקבוצות האתניות השונות. תרחיש שבו איראן נופלת לידי משמרות המהפכה בתצורה אזרחית או כחונטה צבאית, הוא תרחיש לא טוב לישראל. מאחר שאין וודאות לגבי זהות השלטון ביום שאחרי נפילת משטר האייתולות, על ישראל לוודא שאיראן נשארת משוללת יכולות צבאיות לחלוטין.

 השפעות אזוריות

האירועים באיראן מהווים תזוזה של הלוחות הטקטונים בגיאופוליטיקה במזרח התיכון. ראשית, למלחמה תהיה השפעה ארוכת טווח על שוק האנרגיה העולמי. כיצרנית הנפט החמישית בגודלה בעולם, איראן היא בעלת השפעה אקוטית על מחירי האנרגיה. עד כה ואל מול הסנקציות שליוו את איראן בשנים האחרונות, הקונה המשמעותית מאיראן הייתה סין, שנהנתה ממחיר נמוך משמעותית ממחיר השוק לחבית נפט. בטווח הקצר- אי היציבות האזורית, הפגיעה במתקני הנפט במדינות המפרץ, האיומים על מיצרי הורמוז - כל אלו מביאים כבר עכשיו ועלולים להביא לעלייה דרמטית אף יותר במחירי הנפט העולמיים בשנה הקרובה. 

המפסידות הפוטנציאליות מהמצב בשוק האנרגיה בטווח הקצר והבינוני הן האינדו- פסיפיות. בשל המיעוט במשאבי אנרגיה וההסתמכות של הכלכלות האלו על האנרגיה שמגיעה ממדינות המפרץ באחוזים גבוהים מאוד, הסיכון הכלכלי עבורן גבוה. עליה מתונה במחירי הנפט עלולה להיות בעלת השלכות ישירות על התל"ג הסיני. 

בטווח הארוך, מחירי הנפט עשויים להתייצב ולחזור למחירים ממוצעים לחבית. אך בתרחיש שבו איראן חוזרת לשוק כמדינה נורמטיבית ללא סנקציות, ואילו כזו הקרובה יותר למערב, סביר להניח שסין תפסיק להינות מהמחיר האטרקטיבי שממנו נהנת עד כה.  

האפקט הכורדי

הכורדים הם המיעוט האתני מחוסר האוטונומיה הגדול בעולם (כמה עשרות מיליונים). שנים ארוכות של מאבקים ודיכוי באיראן, בעיראק, בסוריה ובטורקיה הפכו את המצב לחבית נפץ. ההתעוררות הלאומית הכורדית היא עניין של זמן, וסביר להניח שהיא תיקח חלק משמעותי במאורעות באיראן וסביבתה. בסוף פברואר הוכרז על הקמתה של קואליציה של מפלגות כורדיות באיראן (CPFIK), וישנם דיווחים על פעולות בשטח לתפיסת אוטונומיה כורדית במערב איראן, בעידודו של הממשל האמריקאי. 

מי שחרדה יותר מכל מאפקט ההתעוררות הלאומית הכורדית והכניסה שלו לוואקום השלטוני באיראן היא טורקיה. בשנים האחרונות נעשו מאמצים רבים באנקרה להשליט סדר ולהביא את המאבק ארוך השנים עם הכורדים בטורקיה (בעיקר מול מפלגת ה PKK) לסיומו, ובהצלחה. שנת 2025 סימנה בטורקיה הגעה להסכמים ואף פירוק מנשק - הישג אדיר למפלגתו של ארדואן. התעוררות לאומית כורדית עלולה לסכן את היציבות הן בטורקיה והן בעיראק, שם נאבקים הכורדים על עצמאות כלכלית ואנרגטית.

קריסת הציר השיעי- שינוי ארכיטקטורה אזורית

עם נפילתה של איראן, ייפול הציר השיעי כולו. במקומו יווצר במוקדם או במאוחר ציר אחר, אך נכון לעכשיו אין הגמוניה ברורה, אלא מאבק בין סעודיה, קטאר וטורקיה על הובלת העולם המוסלמי. קריסתה של איראן האיסלאמית תאיץ את קידום פרויקט העל של המסדרון בין הודו לאירופה, ה IMEC, שנועד לאפשר חיבור כלכלי, אנרגטי וטכנולוגי בין הודו והאינדו - פסיפיק לבין אירופה, דרך איחוד האמירויות, סעודיה, ירדן, ישראל ויוון. הצלחתו של פרויקט זה תהווה דריסת רגל מערבית משמעותית באסיה, על חשבונה של סין.

הפרויקט המתחרה, ה DRP, נועד לבלום את דריסת הרגל המערבית, להוציא את ישראל מהמשוואה ולהכניס לתמונה את טורקיה, שנשארה מאחור בתכניות הגדולות אך רואה את עצמה כמעצמה האמורה לקחת חלק משמעותי מכל תכנית גדולה של חיבור בין מזרח למערב. קריסה באיראן, יחד עם התעוררות לאומית כורדית שתגרום לחוסר יציבות באזורים הקרובים ל DRP (אם כי לא בדיוק בדרך הזו) בעיראק, איראן וטורקיה, יחד עם גלי פליטים פוטנציאלים מאיראן, מסכנת את תכניותיו של ארדואן באופן משמעותי. 

לוח השחמט האיזורי – השחקניות העיקריות במשחק

סעודיה

סעודיה נמצאת בנקודת מפנה אסטרטגית. חזון 2030 של יורש העצר MBS עובר כיול מחדש בעקבות ההוצאות האדירות שהתכנון המקורי היה כרוך בהן. מטרתה הכלכלית העיקרית של סעודיה היא לייצב את הכלכלה המקומית, לעודד השקעות זרות ושותפויות אסטרטגיות עם ענקיות טכנולוגיה, ולהשקיע בבינה מלאכותית ובתשתיות. כל אלו כחלק מהחזון של צמצום התלות בנפט ככוח הכלכלי הכמעט בלעדי ששלט בכלכלה הסעודית במשך עשורים רבים. 

עבור כל אלו, ריאד מתעדפת יציבות אזורית על פני כל דבר אחר. בסעודיה מבינים שהדרך להגמוניה אזורית עוברת ביציבות כלכלית פנימית. זה מקבל משנה תוקף גם מול המתיחות הגלויה בין איחוד האמירויות לסעודיה, בעיקר על רקע המאבק על דרכי המסחר בתימן ועל השליטה הכלכלית באזור כולו. 

המלחמה באיראן מאמתת את סעודיה עם הקונפליקט שהיא נמצאת בו, ומעצימה אותו. מצד אחד הרצון להשיג את ההגמוניה האזורית ולשחק תפקיד חשוב. עליית מחירי הנפט בטווח הקצר משרתת את סעודיה רק לטווח הזה. בטווח הארוך, סעודיה תעדיף כמובן את ההתקדמות בפרויקט ה IMEC שמשרת את החזון שלה ויעזור לה לצמצם את התלות במתקני הנפט.

בנושא הסעודי ישראל צריכה להתנהל בחכמה ולהלך בין הטיפות. אין כל ספק שההישגים של ישראל באיראן משרתים את האינטרס הסעודי, ואם בסופו של דבר תושג גם יציבת אזורית, סעודיה עשויה להרוויח לא מעט, בין היתר על חשבון המתחרה על ההגמוניה הסונית- טורקיה.

טורקיה

לטורקיה יש לא מעט להפסיד מהמצב הנוכחי. כמי שרואה עצמה כמעצמה איזורית, האינטרס של טורקיה הוא להוות הגשר בין מזרח למערב, ולהעביר דרכה את הציר המרכזי המחבר בניהם. בפרויקט העצום של ה IMEC, טורקיה נשארה מאחור, ונכון לעכשיו היא אינה כלולה בתכניות. כתגובה, פתחה טורקיה בפרויקט DRP ( Development Road Project) שאמור להוות ציר המחבר מעיראק, דרך טורקיה לאירופה. כמדינה ללא מאגרי נפט רבים,  טורקיה מקווה כי הפרויקט הזה יהווה מקור הכנסות ויקל על הוצאות האנרגיה שלה. 

בדרך לשם, ישנם סיכונים רבים עבור טורקיה. ראשית, תרחיש של גל פליטים עצום מאיראן בעקבות קריסת מנגנוני המדינה מסכן מאוד את היציבות הטורקית, והיא נערכת אליו כבר ברגעים אלו. ההתעוררות הכורדית גם היא מסכנת מאוד את טורקיה – בין אם התעוררות מחודשת של הכורדים בטורקיה עצמה, ובין אם של הכורדים בעיראק, שיושבים על מצבורי נפט משמעותיים וכבר כעת נמצאים במאבק מול הממשלה העיראקית לעצמאות כלכלית, ועלולים לסכן גם את פרויקט ה DRP. 

הזווית הישראלית במשחק העולמי

כל פעולה של ישראל ושל ארצות הברית כעת תקבע איך יראה המזרח התיכון החדש. זהו משחק מורכב רווי באינטרסים, ובתוכו ישראל צריכה להציב את האינטרסים שלה באופן ברור וחד משמעי:

ראשית, סיום המשימה באיראן הכולל השמדת היכולת הרקטית והגרעינית. בנוסף, החלשת היכולות הצבאיות ומיטוט גורמי השלטון של המשטר הנוכחי, ויצירת התנאים לחילופי שלטון. על ישראל לוודא שמי שיקבל את איראן, יקבל אותה ללא כל יכולת לאיים עליה. 

שנית, ניצול ההזדמנות שיצר חיזבאללה בהצטרפותו למלחמה לצד איראן, וכיבוש שטח משמעותי בדרום לבנון, רצוי עד נהר הליטאני, כדי לתקוע את המסמר האחרון בארון הקבורה של ארגון הטרור ולהאיץ את התהליכים החיוביים שהחלו בלבנון מאז הפסקת האש בדצמבר 2024.

שלישית, ההתעוררות הכורדית עומדת בלב האינטרסים של ישראל באזור, הן בהיבט הסיוע בהפלת המשטר האיראני, והן בהיבט ערעור היציבות הטורקית, מניעת השתלטותה של טורקיה על אזורי השפעה נוספים, ושיבוש תכניותיה של טורקיה. על ישראל לטפח את הקשר עם הכורדים באיראן, בסוריה ובעיראק כדי שאלו יסייעו לה לקדם את האינטרסים שלה באזור- החלשת השפעתה של טורקיה בראשן.

רביעית, על ישראל לשמור על משחק עדין ביחסים עם סעודיה ועם איחוד האמירויות. המתיחות בניהן עלולה לסכן את הסכמי אברהם ואת פרויקט IMEC, פרויקט חשוב לישראל בהיבט הכלכלי והמדיני.

המציאות המתהווה כעת במזרח התיכון תעצב אותו שנים רבות קדימה. עצם העובדה שלישראל יש חלק מרכזי בעיצוב הארכיטקטורה ישפיע על מעמדה לחיוב באופן חסר תקדים. אך השחקנים מרובים וגם מארג האינטרסים סבוך. טוב תעשה ישראל אם תשכיל לנתח היטב את האינטרסים הללו, ותדע לאכוף את האינטרסים שלה עצמה.