מאז המהפכה האסלאמית של 1979, הפך המשטר בטהראן למחולל טרור בקנה מידה עולמי, תוך שימוש בשלוחותיו – חזבאללה, החות’ים, חמאס, הג’יהאד האסלאמי הפלסטיני והמיליציות השיעיות בעיראק ובסוריה – להשגת הגמוניה אזורית, לערעור יריביו (ובכללם ישראל, ארצות הברית, ערב הסעודית ואיחוד האמירויות), להפצת האידאולוגיה המהפכנית שלו ולהימנעות מעימות ישיר באמצעות לוחמה א-סימטרית. באמצעות מעורבות במזימות טרור בינלאומיות, חיסולים ואיסוף מודיעין נגד אויבים נתפסים ברחבי העולם, הוגדר המשטר כמדינה תומכת טרור על-ידי מחלקת המדינה של ארצות הברית.

משמרות המהפכה, האחראים לפעילות מחוץ לשטח איראן, עמדו עד ינואר 2020 תחת פיקודו של מפקד כוח קודס, קאסם סולימאני, שחוסל במבצע צבאי אמריקאי בעיראק. את מקומו ירש סגנו, אסמאעיל קאא’ני.

יתרה מכך, איראן הפכה לאיום גרעיני משמעותי באמצעות תוכנית גרעין חשאית, שבבסיסה חתירה סמויה להשגת נשק גרעיני – כפי שנחשף עם גילוי מתקני העשרה סודיים (נתנז ופורדו) בראשית שנות ה-2000 – לצד העלאת רמות ההעשרה והגבלת פיקוח הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. צעדים אלו יצרו נתיב פוטנציאלי להשגת חומר בקיע ברמת נשק, זאת חרף טענות טהראן לכך שתכנית הגרעין נועדה למטרות שלום.

למרות קריסת משטר אסד בסוריה, התוצאה הדרמטית של מלחמת 12 הימים מול ישראל, וההתקוממויות הפנימיות המתמשכות, המשטר האיראני נותר על כנו וממשיך להפיץ טרור מחוץ לגבולות המדינה, תוך דיכוי אלים של המפגינים והרג המוני באמצעי לחימה מגוונים. יתרה מזו, המשטר האסלאמי מצוי במצב הישרדותי – כפי שהוצהר לאחרונה אף על-ידי הרשויות האיראניות עצמן – וידוע כי משטר המצוי בסכנה קיומית נוטה להיות מסוכן מאי פעם, שכן אין לו עוד מה להפסיד.

המשטר האיראני חלש – למעשה בנקודת השפל הגדולה ביותר מאז 1979 – אך עדיין שולט ובעל יכולת לערער את היציבות האזורית, ולארצות הברית יש היכולת להתערב ולהסיר את האיום אחת ולתמיד. כפי שאמר נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ: “איראן זקוקה להנהגה חדשה”.

בינואר 2025 הסביר אור יששכר, מנכ״ל מכון דוד למדיניות ביטחון, כי איראן, באמצעות תוכנית הנשק הגרעיני שלה, הפכה לגורם המערער המרכזי במזרח התיכון, ובכך סיכלה את חזונו של טראמפ למזרח תיכון יציב ומשגשג. עוד הדגיש יששכר כי “דוקטרינת ‘שלום באמצעות עוצמה’ מחייבת הגברת המעורבות והכוח האמריקאיים בזירה הבינלאומית כדי לשמור על ביטחונה של ארצות הברית”.

כאשר אמריקה – כמנהיגה עולמית – בטוחה, גם שאר העולם יכול לחוש ביטחון רב יותר. לשם כך נדרש להסיר את האיום. המשטר האיראני מהווה איום על ארצות הברית, אמריקה הלטינית ואירופה, שכן באמצעות שלוחותיו, פעילות מנגנוני המודיעין ומשמרות המהפכה, הוא מייצא טרור אל מחוץ לגבולותיו.

בארצות הברית סוכלו מספר מזימות של המשטר האיראני. בנובמבר 2024 הגישה ממשלת ארצות הברית כתבי אישום נגד אזרח אפגני, פרהאד שאקרי, בקשר למזימה איראנית לכאורה להתנקש בדונלד טראמפ טרם כהונתו השנייה. על-פי מקורות, אותו אדם – השוהה כיום באיראן – פעל בתיאום עם קצין במשמרות המהפכה לצורך מעקב והכנת תוכנית חיסול נגד טראמפ.

באוגוסט 2022 עודכן מזכיר המדינה לשעבר מייק פומפאו על-ידי משרד המשפטים כי הוא והיועץ לביטחון לאומי לשעבר, ג’ון בולטון, היו יעד למזימת חיסול איראנית.

בשנת 2021, סיכל ה-FBI מזימת חטיפה נגד מסיח אלינז’אד, עיתונאית ופעילת זכויות אדם איראנית, מבקרת חריפה של המשטר ומטרה מובהקת עבורו. תובעים פדרליים האשימו קצין מודיעין איראני בקשר למזימה, בעוד גורמי אכיפת החוק עצרו אדם שניסה לפרוץ לביתה של אלינז’אד בברוקלין כשהוא חמוש ברובה קלצ'ניקוב.

באמריקה הלטינית, פעילות הטרור האיראנית מתבצעת בעיקר באמצעות חזבאללה ומשמרות המהפכה, תוך שימוש באזור לגיוס כספים, סחר בלתי-חוקי (סמים וזיופים), הלבנת הון ותמיכה לוגיסטית בפעילות במזרח התיכון, לצד תכנון פיגועים נגד יעדים אמריקאיים ויהודיים/ישראליים. דוגמאות לכך הן הפיגוע בשגרירות ישראל בבואנוס איירס ב-1992 והפיגוע במרכז הקהילה היהודית (AMIA) ב-1994, על רקע רשתות עמוקות במדינות כגון ונצואלה, ברזיל ואזור המשולש. במקביל, איראן פועלת להרחבת השפעתה המדינית והכלכלית באמצעות שיתופי פעולה עם ממשלות שמאל, במטרה לאתגר את ההשפעה האמריקאית ולהעצים את כוחה הגלובלי.

אירופה מהווה אף היא זירה מרכזית לפעילות טרור איראנית. המשטר מכוון בעקביות נגד סטודנטים, מתנגדים פוליטיים, עיתונאים וקהילות יהודיות. כפי שהסבירו מת’יו לויט ושרה בוכס בדו״ח משנת 2024 עבור ICCT, "כדי להימנע מהטלת אחריות ישירה, עושה המשטר שימוש גובר בכנופיות פשע מקומיות לביצוע פעולות אלו. מספר פיגועים מתוכננים במדינות כגון גרמניה, צרפת ובריטניה – לרבות ניסיונות חיסול ותקיפות בתי כנסת – סוכלו”. פעילות זו הובילה למעצרים של גורמים איראניים ועבריינים ברחבי אירופה, ולמתיחויות דיפלומטיות.

ראוי להזכיר גם את פיגוע הטרור ב-18 ביולי 2012 בנמל התעופה סראפובו בבורגס, בולגריה, שבוצע בידי פעילי חזבאללה נגד תיירים ישראלים, וגרם למותם של שישה בני אדם ולפציעתם של למעלה משלושים.

בשבוע שעבר הגדיר נשיא ארגנטינה חאבייר מיליי את כוח קודס – זרוע הפעילות החוץ-מדינתית של משמרות המהפכה – כארגון טרור, וציין כי הכוח מתמחה בהכשרה ובביצוע של פיגועי טרור מחוץ לאיראן.

כיום, יותר מתמיד, יש הכרח להגדיר את חזבאללה ואת משמרות המהפכה כארגוני טרור. ארצות הברית ובריטניה כבר עשו כן זה מכבר, בעוד האיחוד האירופי ממשיך לדחות את ההחלטה. מדינות חברות באיחוד – ובהן אוסטריה, צ’כיה, הולנד, סלובניה וגרמניה – אסרו את פעילות חזבאללה, בעוד צרפת מכירה בזרוע הפוליטית שלו כלגיטימית. איטליה, ספרד ופורטוגל טרם נקטו צעדים.

באשר למשמרות המהפכה, עד כה רק ארצות הברית, קנדה, אוסטרליה ושוודיה הכלילו את הארגון ברשימות הטרור, ובאמריקה הלטינית – רק אקוודור ופרגוואי. ב-26 בינואר הודיע שר החוץ האיטלקי, אנטוניו טאיאני, כי בכוונתו להציע – בתיאום עם שותפיו האירופיים – להוסיף את משמרות המהפכה לרשימת ארגוני הטרור.

כיום, יותר מתמיד, נדמה כי העם האיראני נחוש להשתחרר מן המשטר. על העולם להכיר בתפקידו של המשטר האיראני בהפצת טרור בינלאומי, ולעודד את הדחתו בידי עמו. במשך קרוב לחצי מאה דיכא המשטר את אזרחיו, תמך בטרור וערער את היציבות האזורית. כל עוד המשטר האסלאמיסטי נותר בשלטון, לא ניתן יהיה להשיג שלום ויציבות במזרח התיכון.