חזרת החטופים החיים משבי חמאס מהווה צעד חשוב לקראת העמידה ביעדי המלחמה. תכנית טראמפ כפי שהוצגה מכילה הישגים לא מבוטלים, אך גם סיכונים שלא ניתן להתעלם מהם. ובעיקר- יש חשש שהמיתוג של התכנית כ"שלום במזרח התיכון" ידחק את ישראל למציאות שכלל לא התכוונה להגיע אליה.

מה בין שלום לעצמה?

בימים אלו סביב התהוותה של תכנית טראמפ, רבים מזכירים את המושג "שלום מתוך עצמה". החל מג'ורג' וושינגטון, דרך תומאס מדיסון ועד הידוע שבהם- רונלד רייגן, השתמשו מנהיגים אמריקאים במונח "שלום מתוך עצמה" (באנגלית Peace Through Streanght במקור) כדי להסביר שהשאיפה ליציבות במערכת הבינלאומית מושגת על ידי הפגנת עצמה מדינית וצבאית, ואילו חולשה מביאה איתה מלחמות. 

בשנתיים האחרונות הפגינה ישראל עצמה צבאית ומדינית יוצאת דופן. ממשל טראמפ נכנס כרוח סערה לזירה הבינלאומית והפגין גם הוא עצמה, בעיקר דרך הצהרות והפעלת מנופי לחץ כלכליים ומדיניים. אך העצמה שנדרשת ארצות הברית להפעיל היא לא אותה עצמה שאליה נדרשת ישראל, והמבחנים אינם אותם מבחנים. העגלה שהובילה ישראל כל הדרך, נרתמה עכשיו לסוס אחר, שמוביל אותה לפי צרכיו.

השימוש במילה "שלום" באובססיביות כזו על ידי ממשל טראמפ צריכה להטריד מאוד את ישראל. כל אדם ששכלו בראשו שמבין ששלום לא יהיה פה, ומכאן שגם העצמה, חזקה עליה שתחלש. אין זה מספק להפעיל עצמה קיימת. אם קיימת עצמה, והאויב מבין שאתה מוכן להתפשר על אינטרסים רק כדי להשיג שלום, הרי שהעצמה נחלשת משמעותית, וכך גם השלום. 

אמצעי ולא מטרה

ממשל טראמפ הוא אמנם הממשל האוהד ביותר לישראל שהיה אי פעם בבית הלבן, אך על ישראל לזכור כי האינטרסים העומדים בפניו הם אינטרסים אמריקאיים גרידא. לישראל אמנם שמור מקום של כבוד בסנטימנט של הממשל הזה, וההערכה לישראל שם אותנטית. אך בסופו של יום ישראל היא האמצעי ולא המטרה. טראמפ מעוניין להגיע להישג של שלום מתוך עצמה, גם אם השלום הזה יהיה ברמה ההצהרתית יותר מאשר בפועל. עבור ארצות הברית, הדבר אכן יכול להספיק. עבור ישראל - זוהי סכנה ממשית לביטחון הלאומי. 

ההסכם המתממש הוא הסכם כמעט אוטופי. בעוד שישנה חשיבות להצהרת מדינות ערב לפירוז הרצועה ולחתירה לשלום ושגשוג באזור - אלו מילים שקל להן להיזרק לאוויר. אם למדנו לקח כלשהו מהסכמי אוסלו, מפינוי ההתיישבות היהודית ברצועת עזה, או מהשבעה באוקטובר - הרי שהלקח הוא להאזין למה שהמנהיגים הערבים אומרים בערבית, ולא באנגלית. המרחק בין הצהרת הכוונות של טראמפ לבין מה שמנהיגי מדינות ערב, ובטח ארגוני הטרור מתכוונים אליו, הוא רב.

אכן, התכנית היא גם הזדמנות. מה שאפשר את רתימתן של מדינות ערב לתכנית, וגם את הסכמתו של חמאס לשחרר את החטופים ללא נסיגה מלאה של צה״ל מהרצועה, היא עצמה. לחץ צבאי משמעותי של ישראל ואי העצירה אל מול קמפיין דה לגיטימציה שטרם נראה כמותו, הם דוגמה לעצמה. התמיכה של ממשל טראמפ והעמידה הבלתי מתפשרת לצד ישראל, החל מהמישור ההצהרתי ועד שיתוף הפעולה הצבאי ההיסטורי במבצע ״עם כלביא״, גם הן דוגמאות להפגנת עוצמה.

אין חולק שמה שהביא אותנו עד לנקודה זו היא עצמה. אך מה שיקרה מכאן והלאה יקבע את המציאות הביטחונית לא פחות ממה שקרה עד כה.

ישראל, אם כן, עומדת בפני הסכם הנושא הזדמנויות גדולות, אך רק במידה וימומש בדיוק כפי המתוכנן. הסיכויים למימוש מלא וללא סייגים של ההסכם הם, לעניות דעתי, נמוכים. ומאחר וישראל בחרה ללכת בדרך הזו, עליה לצעוד בה בעיניים פקוחות, ולהסתכל בעיניים לכל הסכנות שעומדות בדרך - מתן לגיטימציה לרשות הפלסטינית והנחת יסודות למעורבותה בניהול האוכלוסיה בעזה. דריסת רגל קטארית וטורקית ברצועת עזה ואולי אף ביו"ש, והישארות חמאס בכוחו דה - פקטו. ומעבר לכך, המסר שעלול לעבור לאויבי ישראל בכך שגם בסוף המלחמה החשובה ביותר מזה עשורים שלחמה ישראל, היא מוכנה להתפשר על הביטחון הלאומי שלה, הוא מסר מסוכן.

הסכנות האלו לא מדומיינות. יממה לאחר חזרת החטופים החיים חמאס יוצא במפגן כוח  ונלחם על השליטה ברצועה במיליציות חמושות אחרות. פסגת המנהיגים בשארם א - שייח' התקיימה ללא נציגות ישראלית, אך עם נוכחותו של אבו מאזן. ניכר שכוחות גדולים ממדינות ערב לוקחות חלק פעיל בהשטת הספינה. 

מול סיכונים כאלו נדשת הפגנת עצמה שיטתית, עיקבית ולעיתים משולחת רסן. בניגוד למציאות בלבנון, שם היה קל באופן יחסי להעביר את האכיפה היעילה של ישראל מתחת לרדאר העולמי- בעזה הדבר בלתי אפשרי. הפומביות סביב תכנית טראמפ וה"שלום שבדרך" הניחה זכוכית מגדלת עצומה מעל הנעשה ברצועת עזה. כל גילוי של עצמה מצד ישראל יהדהד בזירה הבינלאומית חזק.

בימים הראשונים לאחר חזרת החטופים החיים מראה הממשל האמריקאי סימנים חיוביים של עמידה לצד ישראל באכיפת ההסכם, אך האם יעמוד לצד ישראל באכיפת האינטרסים הלאומיים שלה לאורך זמן? האם ישראל תדע לעמוד על רגלייה האחוריות על אף ההסכמה הפומבית לתכנית טראמפ?

ישראל נמצאת בצומת דרכים דרמטית. אם תלך עם עיניים מכוסות לכיוון השלום המדומיין, נמצא את עצמינו באותה מציאות של השישה באוקטובר 2023, אך הפעם עם נוכחות קטארית וטורקית, ובכיסוי הפסקת אש ותכנית שלום אזורי - גם עם הרבה פחות לגיטימציה לפעול. תכנית טראמפ ללא יוזמה והתקפיות ישראליות תכבול את ידיה של ישראל ותסכן את הביטחון הלאומי שלה באופן ממשי. 

על הציבור בישראל לעמוד איתן על המשמר בכל הנוגע לשמירה על האינטרסים הלאומיים, שעומדים למבחן משמעותי תחת תכנית טראמפ. בדרך אל השלום, על ישראל להיות נושאת הלפיד של העצמה.