הקדמה:

נפט הוא מרכיב חשוב ומשמעותי לצורכי האנרגיה של החברה המודרנית^[1]. מכיוון שהוא נמצא במעמקי האדמה, תהליך ההפקה של הנפט דורש שאיבה שלו מבארות הנמצאות ביבשה או בים. לאחר מכן הוא מועבר באמצעות צינורות או מכליות לבתי הזיקוק השונים, שם הנפט הופך לתוצרי נפט שימושיים כמו דלק או כימיקלים תעשייתיים^[2].

הנפט הגולמי מהווה 17.9% מצריכת האנרגיה בסין (נכון ל-2022 על פי ה-IEA, סוכנות האנרגיה העולמית - International Energy Agency^[3]) וכ-29.3% ממנו מיוצר בסין עצמה (נכון ל-2022). את שאר הנפט אותו צורכת סין, היא מייבאת ממדינות שונות (יבוא הנפט מהווה 59% מכלל מוצרי האנרגיה המיובאים לסין). בנוסף לנפט הגולמי, סין מייבאת גם תוצרי הנפט.

יבוא נפט על ידי סין:

יבוא הנפט הסיני לאורך העשור האחרון^[4]

יבוא נפט על ידי סין:

בשנת 2024 סין ייבאה כ-11.1 מיליון חביות ביום^[5] (מח"י), ירידה של אחוזים בודדים לעומת היקף היבוא בשנת 2023, שעמד על 11.3 מח"י. להלן יצואניות הנפט המרכזיות לסין:

רוסיה - נכון לשנת 2024, סין ייבאה מהמדינה 2.2 מח"י והיא ספקית הנפט הגדולה ביותר של סין, לאחר שעקפה את סעודיה. בתוך כך, כ-20% מסך יבוא הנפט הסיני מקורו ברוסיה. לאחר פלישתה של רוסיה לאוקראינה בפברואר 2022, הטילו מדינות המערב סנקציות על יצוא הנפט הרוסי, שהגבילו את היכולת של המדינה למכור נפט^[6]. לאור זאת, רוסיה החלה להעניק הנחות על הנפט אותו היא מוכרת, מהלך שהפך אותו לאטרקטיבי וסייע להגדיל את יצוא הנפט שלה לסין.כך, חלה עלייה של מעל 50% ביצוא הנפט לעומת שנת 2021 (לפני פרוץ מלחמת רוסיה-אוקראינה), אז עמד יצוא הנפט הרוסי לסין לפי ההערכות על כ-1.4 מח"י^[7].

סעודיה - בשנת 2024 עמד ייצוא הנפט מהמדינה לסין על 1.6 מח"י, כ-14% מסך יבוא הנפט הסיני. זאת לאחר ירידה מתמשכת בהיקף יבוא הנפט הסעודי, בעיקר לאור ההנחות על הנפט אותן מעניקות איראן ורוסיה^[8]. סעודיה היא יצואנית הנפט הגדולה בעולם וסך יצוא הנפט שלה עמד על כ-250 מיליארד דולר בשנת 2023, כ-6.66 מיליון חביות ביום^[9]. בנוסף, היא המדינה בעלת עתודות הנפט השנייה בגודלה בעולם, אחרי ונצואלה, עם עתודות נפט העומדות על כ-17% מסך עתודות הנפט העולמיות^[10]. נכון לשנת 2023, סין רכשה כ-26% מסך יצוא הנפט הסעודי^[11].

איראן - ידוע כי איראן היא אחת מספקיות הנפט של סין וכי מעל ל-90% מיצוא הנפט האיראני מגיע ללקוחות סינים. לאור הסנקציות האמריקניות, איראן מעניקה הנחות על כל חבית נפט ויצוא הנפט מתבצע בחשאי, כך שהוא לא מיוחס לאיראן אלא למדינות אחרות, דוגמת מלזיה, עומאן ועיראק^[12]. בנוסף, לאורך השנים 2023 ו-2024 המשיך יצוא הנפט האיראני לסין לגדול וכיום הוא עומד על מעל ל-1.5 מיליון חביות ביום (מח"י). זאת לאחר שבשנת 2020 עמד יצוא הנפט האיראני על שפל חסר תקדים של פחות מ-0.5 מח"י, בעקבות משטר הסנקציות של ממשל טראמפ ומגפת הקורונה^[13]. מרבית לקוחות הנפט הסינים הינם בתי זיקוק קטנים וסמי-עצמאיים המכונים "TEAPOTS". בהמשך לכך, איראן תלויה כמעט לגמרי ביצוא הנפט לסין, שעומד על מעל ל-90% מכלל יצוא הנפט של המדינה^[14] ומהווה מקור הכנסה חשוב בתקציב הממשלה האיראנית וגופי הביטחון במדינה^[15], עם הכנסות של מיליארדי דולרים בשנה.

יצוא הנפט האיראני מתבצע תוך שימוש במגוון דרכים להסתרת מקור הנפט כמו ביצוע STS, כיבוי מכשירי ה-AIS, זיוף מסמכים, מיתוגו מחדש כנפט השייך למדינות אחרות (מלזיה, איחוד האמירויות, עומאן)^[16], שימוש בחברות כיסוי וב-"צי הצללים" (ghost fleet), צי המונה מאות מכליות שמבצעות את שינוע הנפט ליעדיו השונים^[17], בין היתר ארגוני הטרור במזרח התיכון^[18].

מלזיה - על פי הנתונים, המדינה מייצאת כ-1.41 מיליון חביות ביום לסין, כ-13% מסך יבוא הנפט הסיני. אולם, יצור הנפט המלזי עומד על 0.6 מח"י בלבד. ההסבר לכך הוא כי מרבית הנפט המיוחס למדינה מגיע מאיראן וונצואלה, שמשתמשות במדינה בשביל להסתיר את מקור הנפט לאור הסנקציות.

עיראק - כ-1.2 מיליון חביות ביום, כ-11% מסך יבוא הנפט הסיני.

מדינות נוספות - עומאן ייצאה כ-0.8 מיליון חביות ביום, כ-7% מסך יבוא הנפט הסיני; ברזיל ייצאה כ-0.7 מיליון חביות ביום, כ-6.5% מסך יבוא הנפט הסיני; איחוד האמירויות ייצאה כ-0.7 מיליון חביות ביום, כ-6% מסך יבוא הנפט הסיני; אנגולה ייצאה כ-0.6 מיליון חביות ביום, כ-5% מסך יבוא הנפט הסיני; כווית ייצאה כ-0.3 מיליון חביות ביום, כ-3% מסך יבוא הנפט הסיני.

הפטרו-דולר וההגמוניה האמריקאית בשוק הנפט:

מאז שנות ה-70 המסחר הבינ"ל בנפט מתומחר בעיקר בדולר אמריקאי (USD), מה שיוצר קשר חזק בין המטבע האמריקאי והסחורה הנסחרת ביותר בעולם. קישור זה הוא אחד הגורמים שיצרו את התשתית לשליטה האמריקאית בכלכלה העולמית, או במילים אחרות "פטרו-דולר" (PetroDollar).  במסגרת זאת, מחירו של הנפט ננקב בעיקר בדולרים אמריקאים לצד תשלום במטבע, במה שחיזק את מעמדו כמטבע הרזרבה העולמי^[19]. למהלך יתרונות נוספים לכלכלה האמריקנית, כמו הגברת הביקוש לדולר, הפחת עלויות ההלוואה לארה"ב, "מחזור הפטרו-דולר" שמסייע לממשלת ארה"ב להנפיק אגרות חוב והכוח להשפיע בצורה גיאו-פוליטית.

בשנים האחרונות ישנן ניסיונות ומאמצים לסדוק את ההגמוניה של הדולר האמריקאי בשוק הנפט העולמי. על פי דיווחים, לאחר 50 שנה הסתיים "הסכם הפטרו-דולר" בין ארה"ב לסעודיה והאחרונה תקבל תשלום על נפט גם במטבעות נוספים מלבד הדולר האמריקני. בנוסף, מספר מדינות, ביניהן סין, רוסיה ואיראן, סוחרות בנפט וסחורות נוספות במטבעות דוגמת יואן, רובל ורופי. זאת, בין היתר, לאור הסנקציות האמריקניות המגבילות את גישתן ופעילותן של רוסיה ואיראן למערכת הפיננסית העולמית, המערכת הפיננסית האמריקנית וכיוצא בכך גם לדולר האמריקני.

במסגרת זאת, לאחר אמברגו הנפט של OPEC (שהתרחש לאור מלחמת יום כיפור בשנת 1973), סעודיה וארה"ב הקימו את ה- The United States-Saudi Arabian Joint Commission on Economic Cooperation בשנת 1974, במטרה לחזק את הקשרים הכלכליים בין המדינות. למרות הדיווחים על סיום תוקפם של "הסכמי הפטרו-דולר" לאחר 50 שנה, במסגרת ההסכם שנחתם בין המדינות לאחר הקמת הוועדה המשותפת, הסעודים לא הסכימו לקבל תשלום על הנפט רק בדולר, אלא קיבלו מטבעות אחרים כמו הפאונד הבריטי. הסכם נוסף נחתם בין המדינות בשנת 1974, במסגרתו סעודיה הסכימה לרכוש אגרות חוב של ממשלת ארה"ב (U.S Treasuries) בתמורה לסיוע צבאי מצד ארה"ב, אולם זהו לא "הסכם הפטרו-דולר" כפי שפורסם ולא קיים הסכם רשמי לפיו סעודיה תשלם לארה"ב על הנפט בדולר בתמורה לסיוע צבאי^[20].

בנוסף, הדולר האמריקאי נותר המטבע המרכזי במערכת הפיננסית העולמית. הוא עודנו משמש כמטבע הרזרבה העולמי, למרות הירידה בהיקף רזרבות הדולר במדינות השונות, אך ללא עלייה משמעותית של מטבעות אחרים. לצד זאת, מרבית המסחר בנפט עדיין מתרחש בדולרים אמריקנים, במיוחד זה המערב את סעודיה. השליטה האמריקאית במערכת הפיננסית העולמית צפויה להישמר בשנים הקרובות, עקב חוסנה של הכלכלה האמריקאית והעובדה כי גם אם המסחר יעשה במטבעות אחרים, הם יומרו לדולר לצרכי השקעה ולרזרבה בנקאית.

סין אכן מנסה לסדוק את שליטתה של ארה"ב בכלכלה העולמית ואת ההגמוניה של הדולר ולהוביל למערכת פיננסית "דו-פולרית" או "רב-פולרית". הניסיונות לקדם מערכות סליקה בינ"ל שלא מבוססות על דולר או יורו^[21] אלא על יואן ומטבעות נוספים, לצד קידום מסחר בנפט בעבור יואן, אכן יכולים להפחית את השליטה האמריקנית, אולם לא באופן ניכר. להערכתנו, בעתיד הנראה לעין, ארה"ב עודנה תשאר השחקן המשפיע ביותר בכלכלה העולמית. ייתכן והמהלכים הכלכליים אותם מקדם נשיא ארה"ב טראמפ, לצד המשך משטר הסנקציות האמריקאי המגביל מספר מדינות בשותפות המערכת הפיננסית העולמית, יעודד יותר ויותר מדינות להפחית את תלותן בדולר, בתהליך שבטווח הארוך יגרום לירידתה של ארה"ב מתפקידה כמובילת הכלכלה העולמית, אולם בטווח הזמן הקרוב אין זהו התרחיש המרכזי (תמיד ייתכנו הפתעות).

תשלום ביואן על משלוחי נפט:

בשנים האחרונות מספר מדינות הסכימו לקבל תשלום על הנפט אותן הן מוכרות במטבעות אחרים מלבד דולר. בין מדינות אלו ניתן למנות את איראן ורוסיה הנתונות לסנקציות מצד ארה"ב ואת ערב הסעודית. במרץ 2018 Shanghai International Energy Exchange השיקה לראשונה חוזים עתידיים לנפט הנקובים ביואן, במה שיצר שיטת תמחור מבוססת יואן המתחרה עם שיטות אחרות כמו זאת האמריקאית או הבריטית^[22]. למרות זאת השימוש הנמוך ביואן במסחר בינ"ל הציב קשיים לקידום מסחר המבוסס על המטבע. בין היתר, מאזן הסחר החיובי בין יצואניות הנפט לסין היה גורם לעודף יואן. חלקו אכן היה מושקע או משומש ביואן, אך חלק נרחב ממנו היה נדרש להיות מומר למטבעות אחרים, מה שהיה גורם לסיכונים נוספים ועלויות נוספות. בנוסף, מטבעות של חלק נרחב ממדינות המפרץ, דוגמת עומאן, ערב הסעודית ואיחוד האמירויות מוצמד לדולר, ככה שעליה בערך הדולר לעומת היואן תפגע בהכנסותיהם.

גורמים אלו מנעו לדוגמא מערב הסעודית להרחיב את השימוש שלה ביואן כמטבע הנקוב במסחר בנפט. למרות שיבוא הנפט מתוך סך היבוא הכללי הסיני מהמדינה עלה ל-84% בשנת 2023, עודף הסחר בין המדינות עמד על בין 20 ל-40 מיליארד דולר לטובת סעודיה (יותר יצוא מאשר יבוא) בין השנים 2021 - 2023. במידה והתשלומים על הנפט היו מתקבלים ביואן, סעודיה הייתה נותרת עם עודפי יואן מבלי שיש לה כיצד להשתמש בהם, מלבד להמיר אותם למטבעות אחרים, דוגמת הדולר. אולם, הרחבת שיתוף הפעולה הכלכלי בין שתי המדינות ככה"נ ישפיע גם על המסחר בנפט - ככל שסעודיה תייבא יותר מוצרים ושירותים מסין, יהיה לה תמריץ גדול יותר לשלם ביואן. לצד זאת, גם השקעה בסין הינה אפשרות אשר תרחיב את המסחר בנפט ביואן. לאחר קבלת היואן, סעודיה תוכל להשתמש בו בשביל לבצע השקעות בממלכה. על כן, סביר כי רצון בהרחבת ההשקעות הסעודיות בסין יתרחשו במקביל לעלייה בשימוש בפטרו-יואן.

הקושי בערעור הפטרו-דולר דורש מסין נקיטת צעדים אחרים, דוגמת אינטרסים נוספים שאינם כלכליים בלבד, שסייעו בתורם בתמחור סחורות אחרות באמצעות יואן במה שיגביר את המסחר ביואן ובהמשך יסייע בערעור הפטרו-דולר. לאור זאת, מספר מדינות כבר החלו לתמחר משלוחי נפט ואנרגיה ביואן- עיראק הסכימה לקבל לראשונה יישוב חשבונות ביואן בפברואר 2023; באפריל 2023 איחוד האמירויות קיבלה תשלום עבור עיבויי גז ביואן; כיום רוסיה סוחרת בנפט בעיקר ביואן; ואיראן וונצואלה מקיימות מסחר בנפט גם ביורו וביואן.

סעודיה מבצעת גם היא צעדים לקראת שימוש רווח ביואן בעסקאות נפט. ההבדל העיקרי בין סעודיה למדינות אחרות הוא העובדה כי היא יצואנית הנפט מספר אחת בעולם וכי בניגוד לחלק ניכר מהמדינות שהוזכרו לעיל, היא אינה נתונה לסנקציות.[OY1]  חשוב להדגיש כי למרות כל זאת, השימוש ביואן בעסקאות בדולר עדיין עומד על אחוזים בודדים ואינו מתקרב בהיקפו לשימוש בדולר.

יחסי OPEC וסין:

בשנת 1960 הוקם OPEC על ידי איראן, עיראק, כווית, סעודיה וונצואלה. כיום חברות בארגון 12 מדינות הכוללות בנוסף ל-5 המדינות המייסדות את איחוד האמירויות, לוב, אלג'יריה, ניגריה, גינאה המשוונית, גבון וקונגו. מטרת הארגון היא לתאם ולהוות מסגרת לקבלת החלטות למדינות המפיקות נפט במטרה לשמור על מחירי נפט שיאפשרו רווחים למדינות הללו, אספקת נפט לצרכנים והחזרים טובים למשקיעים. לאור טיב הפעילות של הארגון, הוא מתפקד כמעין קרטל בתחום האנרגיה^[23]. בנוסף, 11 מדינות נוספות (אזרבייג'אן, בחריין, ברוני, ברזיל, קזחסטן, מלזיה, מקסיקו, עומאן, רוסיה, סודן ודרום סודן) משתפות פעולה עם יוזמות הארגון והן מוכרות בשם +OPEC.

כפי שניתן לראות מהמספרים לעיל, סין מייבאת את מרבית הנפט שלה ממדינות החברות ב-OPEC. לצד זאת, מדינות השייכות ל-OPEC+, בראשן רוסיה, אחראיות גם הן על חלק ניכר מאספקת הנפט של סין. החלטות של הארגון משפיעות בצורה נרחבת על כלכלת המדינה ועל פעילותה. לאור זאת, מאז 2005 מתקיים דיאלוג בין הצדדים, בין היתר בידי פגישות ושיח בין גורמים בכירים. על פי OPEC, הצדדים הצליחו לשמור על יציבות בשוק הגלובלי לצד הרחבת המסחר בנפט בין סין וחברות הארגון^[24]. במקביל, גם הביקוש והמדיניות הכלכלית של סין משפיעה רבות על הארגון. ירידה בפעילות הכלכלית במדינה והחלטות כלכליות המפחיתות את הדרישה לנפט עשויות להוביל לפגיעה כלכלית במדינות החברות בארגון וב-OPEC+.

מקורות אנרגיה מתחדשים:

בדומה לניסיון של שאר מדינות העולם להרחיב את ההסתמכות על מקורות אנרגיה מתחדשים, גם ממשלת סין מנסה לקדם את התחום. במסגרת זאת, הממשלה הסינית חשפה באוקטובר 2024 תוכנית חדשה לקידום יוזמות בתחום האנרגיה המתחדשת^[25]. על התוכנית אחראית בין היתר המועצה הלאומית לפיתוח ולרפורמות (National Development and Reform Commission - NDRC), וחלק ממטרותיה הן ליצור ביקוש מערכתי מעבר להגדלת הביקוש לאנרגיה מתחדשת^[26].

לשינויים בתחום השפעות נרחבות על כלל המזרח התיכון וישראל בפרט. מעבר להזדמנויות הכלכליות העומדות בפני מדינת ישראל וחברות ישראליות, הדבר עשוי לשנות את טיב הקשרים בין מדינות המזרח התיכון וסין. מכיוון שסין שמה בראש סדר העדיפויות את האינטרסים הכלכליים שלה, שינוי באחד התחומים המשמעותיים ליחסים בין סין למדינות במזרח התיכון, נושא האנרגיה, עשוי בסבירות גבוהה לשנות את היחסים במזרח התיכון. הפחתת התלות בנפט מצד סין אמנם לא צפויה בטווח הזמן הנראה לעין, אך גם שינויים בתהליך איטי יובילו לפגיעה במקורות ההכנסה של מדינות כמו איראן, סעודיה ועומאן. מדינות אלו, הנסמכות על יצוא מוצרי אנרגיה כמקור הכנסה מרכזי, יצטרכו להוביל לשינוי באופן פעילותם הכלכלי. פגיעה במקורות ההכנסה של הממשלות עשויה לגרום לחוסר יציבות פוליטי ולהפגנות מצד אזרחי המדינה באופן שעלול לסכן את המשך קיומם של השלטונות השונים.

משמעויות:

כיום ארה"ב מהווה משענת ביטחונית אסטרטגית עבור ישראל. ירידה בתפקידה של ארה"ב כמובילת הכלכלה העולמית תסדוק ביכולות ההשפעה שלה על מדינות האזור ובמנופי הלחץ שלה. במקביל, עלייתה של סין כשחקן מרכזי יותר ויותר בכלכלה העולמית תהווה קושי על הפעלת מנופי לחץ על איראן וארגוני הטרור אותם היא מממנת, דוגמת חזבאללה וחמאס. לצד זאת, שחקנים מדינתיים דוגמת מצרים וירדן עשויים לפנות לאט לאט לכיוונים נוספים ולהפחית בקשריהם ובתלותם בארה"ב ובמדינות המערב.

לצד זאת, מדינות המזרח התיכון, בפרט איראן, מוכרות חלק ניכר ממוצרי האנרגיה שלהן לסין. המשברים הכלכליים אותם חווה סין, דוגמת משבר בנדל"ן, משבר החוב ומשבר הילודה, יכולים להוביל להידרדרות במצבה הכלכלי, האטה בצמיחה ואף למיתון. הדבר עשוי לגרום לירידה בצריכה והפחתת יבוא מוצרי האנרגיה של המדינה ולעורר הדים בכלכלות המזרח התיכון, דוגמת איראן וערב הסעודית, הנשענות על יצוא מוצרי אנרגיה ונפט בפרט. כך, לדוגמא, איראן תחווה קשיים כלכליים משמעותיים לאור העובדה כי היא נשענת על מכירת נפט ומוצריו לסין ועל פעילותה הכלכלית למול המדינה. דוגמא נוספת היא רוסיה, שלאור הסנקציות נשענת על יצוא נפט לסין. הדבר עשוי להגביר את הלחצים מצד אזרחי המדינה ואף לסכן את שרידותו של המשטר האיראני. בנוסף, חברות OPEC עשויות להחליט על שינוי במדיניות הפקת הנפט שלהן, מהלך שיוביל להשפעות על הכלכלה הגלובלית.

בהמשך לזאת, המשך הצמיחה של תחום האנרגיה המתחדשת בסין ובעולם (אנרגיה סולארית, אנרגיית רוח וכו'), עשוי להוביל גם כן להפחתת היחסים המסחריים בין סין למדינות המזרח התיכון ורוסיה. כך, יפגעו הכנסותיהן הנשענות על מסחר בנפט ומוצריו, מה שעלול לגרור משברים כלכליים במדינות השונות ולערעור היציבות במזרח התיכון. אי-יציבות זאת עשויה להיות חיובית בעבור ישראל, דוגמת ערעור היציבות של המשטר האיראני, אך יכולה להוביל גם לשינויים שלא יועילו למצבה הביטחוני של ישראל, דוגמת ערעור השלטון במצרים. אולם, כלל שהשינוי יתרחש באופן איטי, יכולות המדינות להסתגל אליו ולשנות את מקורות ההכנסה שלהן.

נספח א' - חברות הנפט הגדולות בסין

Sinopec Corp

China National Petroleum Corporation (CNPC)

CNOOC Limited

PetroChina

China National Chemical Corporation (ChemChina)

Shenhua Group Corporation Limited

 Wanhua Chemical Group

Shaanxi Yanchang Petroleum (Group) Co., Ltd

Sinochem International Corporation

Zhejiang Petroleum and Chemical Corporation (ZPCC)

נספח ב' - מפיקות הנפט הגדולות בעולם (2024)^[27]

נספח ג' - מדינות בעלות עתודות הנפט הגדולות בעולם (2024)^[28]

^[1]  מטרת המסמך היא לא לחזות מגמות בתחום הנפט והאנרגיה, אלא לתאר את הקשרים בין השחקנים השונים, ההשלכות על המזרח התיכון ומשמעויות לישראל.

^[2]  להרחבה על הנפט, תהליך הפקתו ופרטים נוספים ראו https://energy.org.il/kb/%D7%A0%D7%A4%D7%98/

^[3]

 https://www.iea.org/countries/china/oil#where-does-china-get-its-oil

^[4]  

https://www.ceicdata.com/en/indicator/china/crude-oil-imports , https://www.eia.gov/todayinenergy/detail.php?id=64544

^[5] הנתונים נכונים לשנת 2024 ולקוחים מתוך אתר  ה-EIA - U.S ENERGY INFORMATION ADMINISTRATION https://www.eia.gov/todayinenergy/detail.php?id=64544

^[6] 

https://www.consilium.europa.eu/en/policies/sanctions-against-russia-explained/, https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001431808  על פי הסנקציות, שהושתו ב-5 בדצמבר, נאסרה רכישת  נפט במחיר הגבוה מ-60 דולר לחבית וחברות מערביות לא יכולות לספק שירותים למכליות המוכרות נפט במחיר הגבוה מכך. לאור זאת, כ-90% מיצוא הנפט הרוסי למדינות אירופה הוגבל.

^[7]

 https://www.eia.gov/todayinenergy/detail.php?id=55021

^[8]

 https://www.reuters.com/markets/commodities/chinas-crude-oil-imports-top-supplier-russia-reach-new-high-2024-2025-01-20/#:~:text=Volumes%20from%20Russia%20%2D%20including%20pipeline,barrels%20per%20day%20(bpd).

^[9]

 https://www.opec.org/opec_web/en/about_us/169.htm

^[10] 

https://www.opec.org/opec_web/en/data_graphs/330.htm

^[11]

 https://www.eia.gov/todayinenergy/detail.php?id=64544 . יצוא הנפט הסעודי בשנת 2024 עמד על 9% פחות מיצוא הנפט בשנת 2023.

^[12]

 https://www.unitedagainstnucleariran.com/index.php/blog/uncovering-chinese-purchasers-of-iranian-oil

^[13]

 https://www.washingtoninstitute.org/sites/default/files/pdf/Iran-oil-export-infographic-2023-pages.pdf

^[14]

 https://www.nytimes.com/2024/10/04/business/iran-oil-sales-china.html, https://crsreports.congress.gov/product/pdf/IN/IN12267

^[15] 

https://www.reuters.com/world/middle-east/irans-revolutionary-guards-extend-control-over-tehrans-oil-exports-sources-say-2024-12-18/

^[16]  

https://www.dw.com/en/how-iran-is-boosting-oil-exports-despite-us-sanctions/a-64562167

^[17] 

https://www.unitedagainstnucleariran.com/blog/stop-hop-ii-ghost-armada-grows

^[18]

 https://www.idf.il/%D7%90%D7%AA%D7%A8%D7%99-%D7%99%D7%97%D7%99%D7%93%D7%95%D7%AA/%D7%99%D7%95%D7%9E%D7%9F-%D7%94%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%94/%D7%9B%D7%9C-%D7%94%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%95%D7%AA/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%99%D7%99%D7%96%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA/02-26-%D7%93%D7%A7%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%A4%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%9D-%D7%91%D7%93%D7%99%D7%95%D7%A7-%D7%90%D7%99%D7%9A-%D7%A4%D7%95%D7%A2%D7%9C-%D7%91%D7%A8%D7%96-%D7%94%D7%98%D7%A8%D7%95%D7%A8/

^[19] כ-58% מסך הרזרבות העולמיות מוחזקות בדולרים אמריקאים, כ-6.8 טריליון דולר. https://data.imf.org/regular.aspx?key=41175

^[20] 

https://www.nasdaq.com/articles/truth-about-petrodollar-pact

^[21] לדוגמא, לארה"ב השפעה נרחבת על ה-SWIFT, מערכת הסליקה הבינ"ל המרכזית.

^[22]

 https://www.spglobal.com/en/research-insights/special-reports/saudi-china-ties-and-renminbi-based-oil-trade

^[23] 

 https://www.opec.org/opec_web/en/about_us/24.htm

^[24]  

https://www.opec.org/opec_web/en/press_room/7141.htm#:~:text=Since%20the%20establishment%20of%20the,market%20as%20well%20as%20consolidating , https://www.opec.org/opec_web/en/press_room/7312.htm , https://www.opec.org/opec_web/en/press_room/5922.htm

^[25] 

 https://www.ndrc.gov.cn/xxgk/zcfb/tz/202410/t20241030_1394119.html

^[26] 

 https://www.china-briefing.com/news/chinas-new-renewable-energy-plan-key-insights-for-businesses/

^[27]  

https://www.eia.gov/international/data/world/petroleum-and-other-liquids/annual-petroleum-and-other-liquids-production?pd=5&p=00000000000000000000000000000000002&u=0&f=M&v=mapbubble&a=-&i=none&vo=value&&t=C&g=00000000000000000000000000000000000000000000000001&l=249-ruvvvvvfvtvnvv1vrvvvvfvvvvvvfvvvou20evvvvvvvvvvnvvvs0008&s=1627776000000&e=1727740800000&ev=false

^[28]

 https://publications.opec.org/asb/chapter/show/123/2113/2118 , https://www.opec.org/opec_web/en/data_graphs/330.htm , https://www.worldatlas.com/industries/the-world-s-largest-oil-reserves-by-country.html